# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/22/

וזהו (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד" וכו', כי כל הנבואה שנבא ירמיה שם נאמר על סוף הגלות האחרון הזה, שמנחם שם את ישראל בנחמות גדולות ונפלאות, שאף־על־פי שירדו כמו שירדו, אף־על־פי־כן לא יעזבם ה', כמבאר שם. ועקר הנחמה, שאף־על־פי שבאחרית הימים האלה יהיה השם־יתברך נסתר ונעלם ונתרחק מאד מאד. אף־על־פי־כן על־ידי גדל האהבה וההשתוקקות והרצון הטוב של ישראל יזכו לשבר כל המניעות, הבאים על־ידי עצם ההסתרות, וימשיכו החיות דקדשה שהוא התגלות ידיעת אלקותו ממרחק, הינו ממקום גבה שהוא רחוק מאד מאתנו וזהו "מרחוק ה' נראה לי", 'מרחוק' דיקא וכנ"ל (אות ח'), "ואהבת עולם אהבתיך" וכו', הינו אהבה והשתוקקות ורצון, על־ידי־זה דיקא נזכה לקבל האמת, שהוא בחינת התגלות אלקותו יתברך, כי זה בחינת 'פי שנים' הנ"ל, שאף־על־פי שיורד האדם כמו שיורד, חס ושלום, אם הוא חזק ברצונו והשתוקקותו אל האמת לאמתו - יכול לעלות על־ידי הירידה דיקא למקום גבה מאד, שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. והעקר על־ידי הרצון וההשתוקקות, שעל־ידי־זה הצדיק האמת עולה למקום גבה ורחוק יותר וממשיך חיות חדשה ורוח חדש משם, שהוא בחינת 'פי שנים' הנמשך ממקום עליון ורחוק מאד, וכנ"ל.