# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/24/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ומובא בפרוש רש"י איוב כח, יד) על פסוק: "תהום אמר לא בי היא וים" וכו' - שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקדוש־ברוך־הוא ואמר לו, היכן תורה? אמר לו, אצל בן עמרם. בא לו אצל משה, אמר לו: היכן תורה? אצל ים. בא לו אצל ים, אמר לו: היכן תורה? לא בי היא, לך אצל בן עמרם, בא לו אצל בן עמרם, אמר לו: היכן תורה? אצל תהום. בא לו אצל תהום, אמר לו: היכן תורה? אמר לו: אין עמדי לך אצל בן עמרם. בא לו אצל בן עמרם, אמר לו: היכן תורה? אצל הקדוש־ברוך־הוא. וזהו שאמר (איוב כח, יד): "תהום לא בי היא וים אמר אין עמדי, לא יתן סגור תחתיה וכו', אבדון ומות אמרו", ופרש רש"י: 'המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו, באזנינו שמענו שמעה, שהיגע בה - מתקימת בו'.

והנה כל רואה ישתומם על דברי האגדה הזאת, כי היא פליאה מאד מתחלה ועד סוף, כי מתחלתה יקשה, מה לו, לשטן, לשאל את הקדוש־ברוך־הוא על התורה? וכי אוהב תורה הוא? הלא שונא את המקימים התורה ומתגרה בהם מאד! וגם למה היה צריך הקדוש־ברוך־הוא להשיבו למי מסר גנזי אוצרותיו, הליועץ למלך נתנוהו? וביותר תמוה מאד הפלא ופלא, מה ראה משה להטעותו ולומר שהיא אצל הים ואחר־כך שהיא אצל התהום, ואיך הוציא שקר מפיו, חלילה, וגם וכי לא ידע שאחר־כך יחזר אליו? וגם אחר־כך איך אמר שהיא אצל הקדוש־ברוך־הוא, והלא באמת כבר מסרה השם־יתברך אליו?

אך באמת הכל ניחא, ועקר הכלל הוא, שאי אפשר לקבל את התורה בכל אדם ובכל זמן, דהינו שיזכה לקים את התורה ולהבין דרכי התורה על מכונם, שזה עקר בחינת קבלת התורה בכלל ובפרטיות בכל אדם, כל זה אי אפשר כי־אם על־ידי יגיעות גדולות, שצריכין לשבר מניעות עצומות קדם שזוכה כל אחד לבחינת קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה ו:): 'יגעתי ומצאתי - תאמין, מצאתי ולא יגעתי - אל תאמין' וכו'.

והנה השטן שנתן לו השם־יתברך כח להתגרות כנגד הרוצה לקבל ולקים את התורה, כי עקר קיום התורה תלוי בזה, על־ידי שיש שטן המונע ומסית אותו, שעל־ידי־זה יש לו בחירה, כי בלא הבחירה אין מקום לתורה, כי בשביל זה לא מסר את התורה למלאכים כי־אם לבני אדם, מחמת שיש להם בחירה. ועקר הבחירה על־ידי השטן המסית והמונע, ועל־כן יש לו כח לקטרג תמיד כידוע בדברי חז"ל (בבא בתרא טז.), ומחמת זה היה לו כח לבוא לפני השם־יתברך ולשאלו היכן תורה, כי הבין שהשם־יתברך עוסק לתנה לישראל, ורצה לקטרג על זה, כי עדין אינם כדאי לקבל את התורה, כי באמת נתנה התורה לפני הזמן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יד.) על פסוק (תהלים קה, ח): דבר צוה לאלף דור", ועל־כן, בודאי היה לו כח לשאל את השם־יתברך על זה, כי הוא ממנה על זה לשאל ולקטרג.

השיב לו השם־יתברך: כבר הוא אצל בן עמרם, ואם יש לך לטען עמו ולהתגרות בו למה קבל - לך אליו. הלך אצל בן עמרם, ושאל אותו: היכן תורה, כאומר, היכן התורה שקבלת למסרה לישראל? הלא אינו על־פי הדין, כי עדין אינם ראויים למסר להם התורה? ומשה רבנו הבין תכן דבריו עד היכן מגיעים, והבין שקשה לו להשיבו, כי באמת יש לו כמה טענות וקטרוגים, שישראל עדין אינם כדאים לקבלה.

השיב לו משה בחכמה: אצל ים, וכונתו, כי עדין לא מסרתיה בשלמות לישראל, רק התורה היא אצל הים, הינו שאין לך עדין לקטרג על ישראל על קבלתה, כי התורה עדין אצל הים, הינו שאין מי שישיג את התורה ויקימה כראוי כי־אם כשהוא מרצה לסבל יגיעות עצומות ולמסר נפשו לירד לתוך עמקי ים, רק הוא זוכה לבחינת קבלת התורה בשלמות, כי התורה עמקה מני ים, ואין מי שיזכה לקבלה כראוי כי־אם אותן שהם בבחינת (תהלים קז, כג): "יורדי הים" וכו', כי רק "המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו" וכו'. ועל־כן אין לך לקטרג על קבלתה, כי עדין לאו כל אחד זוכה אליה, כי־אם כשמוסר נפשו לירד לתוך הים בשבילה. ומי שהוא בבחינה הזאת, בודאי מגיע לו לקבלה.

ועל־כן רץ השטן תכף אצל הים, ושאל לו היכן תורה, כי טעה וסבר שהדבר כפשוטו, שהתורה בתוך הים וצריכין לירד לתוך הים לקבלה משם. ועל־כן שאל את הים, היכן תורה, כי־אם היא באמת בתוך הים, יעמד הוא אצל הים לקטרג ולמנע כל מי שירצה לירד לתוך הים לקבלה משם, כי זה יש לו כח לעמד למסית ולמונע ולמעכב בכל מקום שנמצאת התורה שם, כדי שיהיה בחירה כנ"ל. והשיב לו הים האמת: לא בי היא, כי באמת אינה בתוך הים.

מיד, חזר השטן למשה ושאל לו עוד הפעם: היכן תורה? מאחר שהים אומר, לא בי היא. אמר לו משה, אצל התהום, הינו שרצה להציל את עצמו מקטרוג השטן, והשיב לו, מה לך להתגרות בזה, שהים אמר, לא בי היא, האמת היא כן! שגם מי שמוסר נפשו בבחינת ירידה לתוך הים גם־כן אינו זוכה לתבונת התורה בשלמות, כי־אם כשיורד לתוך התהום, כי יש דרכי התורה שאי אפשר להשיגם כי־אם מי שיכול לירד לתוך התהום ממש.

מיד, רץ אצל התהום, ושאל אותו, היכן תורה? כדי לקטרג נגד יורדי תהומות בשביל התורה. השיב לו התהום, לא בי היא! חזר לו אצל משה, אמר לו, אצל הקדוש־ברוך־הוא, הינו שמשה גלה להשטן פנימיות דעתו מה שאמר תחלה, שהתורה אצל הים והתהום, שאין כונתו כמו שטעה השטן וסבר שכונת משה כפשוטו, שהתורה בתוך הים ובתוך התהום, כי לא זהו כונתו, כי עקר כונתו, שאף־על־פי שקבל את התורה, עדין גם עתה התורה אצל הקדוש־ברוך־הוא, כי אין מי שידע פנימיות התורה ודרכיה ואיך להכניס קיום התורה בעולם כי־אם השם־יתברך לבד, כמו שכתוב (איוב כח, כג): "אלקים הבין דרכה". רק מה שאמר שהתורה אצל הים והתהום, כונתו שאי אפשר לבוא לבחינת קבלת התורה באמת בכל עת, כי־אם מי שסובל יגיעות עצומות ומשבר מניעות גדולות כמו יורדי הים ויורד לתוך התהום ממש. ועל־כן אין לך לקטרג על זה, כי מי ששבר מניעות כאלה, בודאי מגיע לו לקבל את התורה.

וזהו: "לא יתן סגור תחתיה" וכו', כי אין יכולין לקנותה בדמים רבים וכו', רק "אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה", הינו שהמאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו, "באזנינו שמענו שמעה" - שהיגע בה מתקימת בו, הינו שעקר קבלת התורה וקיומה הוא במי שממית ומאבד עצמו עליה לסבל יגיעות עצומות ולשבר כל המניעות על־ידי תקף הרצון והחשק. וזה היה כונתו במה שאמר שהיא אצל הים והתהום, כי אין הכונה שירד האדם לתוך הים והתהום ממש, להוציא אותה משם, רק העקר הוא הרצון והחשק שיהיה מרצה באמת לסבל מסירת נפש, אפלו לירד לתוך הים והתהום ממש בשבילה, אבל תכף כשהוא מרצה לכך ברצון חזק באמת, עוזר לו השם־יתברך לקבלה מיד, כי על־ידי הרצון משבר כל המניעות וזוכה לקבלה כראוי, כנ"ל.

וזהו (דברים ל, יב־יג): לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לאמר וכו', וכמו שפרש רש"י, שאם היתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה, ואם היתה מעבר לים - היית צריך לעבר אחריה, אך באמת קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו (שם פסוק יד) - שהעקר תלוי ברצון שבלב ובפיו, כי צריכין לדבר הרצון והכסופין בפיו כדי להוציא מכח אל הפעל, ותכף שהוא מרצה על הכל באמת, אפלו למסר נפשו לעלות לשמים ולירד לתוך הים בשביל התורה - תכף הוא זוכה אליה, כי אין הקדוש־ברוך־הוא בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה־זרה ג.), ואין הקדוש־ברוך־הוא שולח להאדם מניעות שלא יוכל לשברם, אם ירצה, והעקר הוא על־ידי תקף הרצון כנ"ל.

נמצא, שכל דברי משה רבנו להשטן אמת וצדק מה שהשיב לו תחלה שהיא אצל הים והתהום, ומה שאמר לו בסוף שהיא אצל הקדוש־ברוך־הוא, כי הכל אמת, שעדין עקרה אצל השם־יתברך, ואי אפשר להמשיכה כראוי בכל אדם ובכל דור ודור, כי־אם על־ידי רצון חזק במסירת נפש עד שיתרצה לירד לתוך הים והתהום כנ"ל. ועל־ידי־זה הרצון יזכה לשבר כל המניעות המשתטחין לפניו כים ותהום ממש, ויזכה לעבר על הכל בשלום וכנ"ל. וגם דחה בזה את השטן שאין לו לקטרג עוד על קבלת התורה, כי עדין היא אצל הקדוש־ברוך־הוא, וצריכין יגיעות גדולות לשבר מניעות עצומות קדם שזוכין אליה כראוי, ועל־כן מה לך לקטרג? כי הלא אתה עושה את שלך בשלמות, ואתה מזמין לכל אחד מניעות עצומות מכל הצדדים, ובפרט על־ידי בני אדם גדולים שאתה מתלבש בהם להסית ולמנע את כל אחד שאלו המניעות גדולים מהכל. ואם נמצאים איזה אנשים שחסים על נפשם ומסתכלים על האמת ומשברים המניעות על־ידי תקף חשקם ורצונם, בודאי מגיע להם לקבל את התורה כפי המניעות שמשברים על־ידי תקף רצונם וכנ"ל.

וזה שסים שם במענה הנ"ל (איוב כח, כז): "אז ראה ויספרה" וכו'. ופרש רש"י: 'ספר אותיותיה כפולות ופשוטות, ראשונה ואמצעית ואחרונית הוא אמת, הוא חותמו של הקדוש־ברוך־הוא', כי עקר הוא האמת, שמי שמסתכל על האמת לאמתו ואינו חפץ להטעות את עצמו, בודאי יזכה לידע היכן האמת, ובודאי יהיה לו רצון חזק באמת עד שישבר כל המניעות, כנ"ל.