# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/25/

וזה שנעורין בליל שבועות ואומרים ההתחלה והסוף מכל ספר, כי ההתחלה והסוף של כל ספר - זה בחינת הכח והפעל, כי התחלת הספר הוא בחינת כח, כי עדין כל הדברים הנאמרים בספר הזה הם עדין בכח, ואחר שגומרין הספר - זה בחינת שכבר יצא מכח אל הפעל. למשל כשמתחילין התחלת התורה: "בראשית ברא" וכו' - זה בחינת כח, כי עדין בתחלת הבריאה ביום ראשון היה הכל בכח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כמובא בפרוש רש"י (בראשית א, יד), ואחר־כך יצא הכל מכח אל הפעל, עד שנגמרה הבריאה כלה. ואחר־כך יצאה הבריאה מכח אל הפעל מדור לדור, מאדם לשת וכו', עד שבא נח לעולם, שהוא היה קיום הבריאה, כמו שכתוב (שם ה, כט): "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו" וכו'. נמצא כשמתחילין "בראשית ברא אלקים" וכו'. ומסימין (שם ו, ח): "ונח מצא חן" וכו', זה בחינת יוצא מכח אל הפעל, וכן בסדר נח שמתחיל מנח ומסים בלדת אברהם אבינו, שהוא הראשון שהודיע אלקותו בעולם, שאז נחשבה כל הבריאה שיצאה מכח אל הפעל בבחינת בהבראם - באברהם וכנ"ל (אות ב).

וכן בכל סדר ובכל ספר, שכל המעשיות והדינים והמצוות המבארים בכל ספר ובכל מסכת, כלם הם בתחלת הספר בבחינת כח, ואחר־כך כשנגמר הספר זה בחינת שיצא מכח אל הפעל, כגון מסכת 'ברכות' שמתחיל: 'מאימתי קורין את שמע' וכו' ועדין כל דיני הברכות אינם מבארים והם עדין בבחינת כח, ואחר־כך כשגומרין מסכת ברכות - זה בחינת מוציא מכח אל הפעל, שכבר נתבארו על נכון ויצאו מכח אל הפעל כל דיני הברכות, וכן בכל ספר וספר, ועל־כן בשבועות, שאז צריכין לקבל את התורה, שאז עקר בחינת מוציא מכח אל הפעל כל הבריאה מראש ועד סוף, כי הכל היה תלוי עד ששה בסיון וכו' כנ"ל. על־כן עוסקים אז לומר ההתחלה והסוף מכל ספר שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל.