# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/3/

כי עקר השלמות שיתפתחו הידים, ויהיה נכר ונתגלה הרוח דלתתא, ויצא מכח אל הפעל, מהרוח דלעלא, כמו שמבאר שם. אבל העקר שאחר התפתחות הידים שהם בחינת שתי הרוחות, שני היודין הנ"ל - יהיו עדין גם אחר־כך קשורים ומיחדים בתכלית היחוד, שיהיה הרוח דלתתא מושך ומקבל חיות בכל רגע מהרוח דלעלא, דהינו שהרוח דלתתא, בחינת פעל, ידע ויכיר בכל פעם מי למעלה ממנו, כמו שאמרו (אבות ב, א): 'דע מה למעלה ממך', שידע שכל חיותו וקיומו מהרוח דלעלא. ועל־ידי־זה נמשך עליו בכל פעם חיות מהרוח דלעלא, ועל־ידי־זה הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, בכל פעם שמוציא חיות וקיום הבריאה מלמעלה מחדש בכל עת. וכל זה נעשה על־ידי קיום התורה והמצוות כנ"ל, כי להפך, כשחס ושלום, עובר עברה - שאזי נסתלק החיות דקדשה מהפעל וחוזר למעלה ונעלם בהכח ונשאר כמת בלי חיות, ואזי שורה עליו רוח הטמאה, חס ושלום, כפי פגמו, ועליו נאמר (משלי טז, כח): "ונרגן מפריד אלוף".

כי כל ענין הנ"ל כלול בתמונת אל"ף, כמו שמבאר שם, כי הרוח דלעלא בחינת יו"ד בראש, הוא יו"ד שעל האל"ף, והרוח דלתתא שהוא יו"ד בסוף, הוא בחינת יו"ד שתחת האל"ף, והקו שבאמצע הוא בחינת וא"ו, בחינת פתח וכו', כמו שמבאר שם, ועקר השלמות כשהיו"ד בסוף מקבל מהיו"ד שבראש על־ידי הוא"ו שבאמצע.

אבל כשעובר עברה, חס ושלום, פוגם בהתפתחות הידים, כמו שמבאר שם, ואזי נסתלק החיות מהפעל, ואין היו"ד שלמטה יכולה לקבל חיות דקדשה מהיו"ד שלמעלה, ועל־כן הוא "נרגן מפריד אלוף" - שעושה פרוד בין האל"ף, כי עקר היחוד והתקון הוא בבחינת (יחזקאל א, יד): "והחיות רצוא ושוב"; שיהיו נפתחין הידים שהם השני יודי"ן. ואף־על־פי־כן יהיו מקשרים ומיחדים בתכלית היחוד, אבל כשפוגמין, חס ושלום, שאזי נסתלק החיות מהפעל וחוזר ונתעלם בהכח, אזי נשאר הפעל נפרד משרשו ושורה עליו רוח החיצוני, ומקבל חיות דרך הסטרא־אחרא - זהו עקר הפרוד בחינת "נרגן מפריד אלוף", חס ושלום, ועקר הפרוד והפגם הוא פגם האמונה, כי על־ידי כל עברה נמשך פגם האמונה עד שנעלם ממנו, שהפעל נמשך מהכח ואינו מכיר וזוכר מי בראש.

ועל־כן יש תקנה בתשובה, ועקר התשובה שישוב מיד לשרשו, בבחינת (הושע ב, ט): "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" - שיזכיר את עצמו אחר כל הפגמים שפגם בעוונותיו המרבים. אף־על־פי־כן בכל מקומות ממשלתו יתברך, ובכל מקום שנדחה ונפל לשם, גם שם מקבל חיות רק מהשם־יתברך, ויקשר את עצמו בכל מקום שהוא להשם־יתברך. וכל זה אי אפשר לזכות כי־אם על־ידי צדיקי אמת ותלמידיהם, שזכו לבחינת פי שנים הנאמר בהתורה הנ"ל.

כי זה כלל, כי כשאדם מקלקל ופוגם, חס ושלום, אי אפשר לו לתקן על־ידי אותה הבחינה בעצמה שפגם שם, רק הוא מכרח לקבל התקון ממקום הגבה ביותר - מהמקום שפגם בו ועל־ידי־זה יתתקן, וזה עקר בחינת תשובה שהיא גבה מהתורה (חיי־מוהר"ן סימן תקסה), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:): 'במקום שבעלי תשובה עומדין - אין צדיקים גמורים יכולים לעמד שם', כי אי אפשר לו לשוב לשרשו, כי־אם על־ידי שיקבל חיות ותקון ממקום הגבה יותר. ועל־כן באמת אי אפשר להתתקן, כי־אם על־ידי הצדיק הגדול האמתי, וכל מה שפגם וקלקל יותר - הוא צריך רבי גדול יותר, כמו שמבאר בהתורה 'מישרא' וכו' (סימן ל).

ועל־כן עקר תקון התשובה הוא על־ידי בחינת פי שנים הנ"ל, דהינו כשזוכה לבוא אל הצדיק בכל פעם, שעל־ידי־זה זוכה לבחינת פי שנים, כמו שמבאר שם, שעל־ידי־זה נמשך עליו קדשה וחיות ממקום גבה ועליון מאד בכל פעם יותר, ועל־ידי־זה יכול להתתקן בכל פעם, אף אם עובר עליו מה שעובר.

כי בענין פי שנים הנ"ל יש דברים בגו, כי אף־על־פי שהוא נמוך וקטן במעלה מאד מאד, ויודע בעצמו שאין בו נקדה כטפה מן הים מקדשת ומעלת והשגת רבו, אף־על־פי־כן דברי התורה הזאת אמת ויציב, כי אף־על־פי־כן אם הוא רגיל לפני רבו בכל פעם - מקבל נפשו בהעלם ובאתכסיא, בחינת פי שנים שנמשך עליו חיות וקדשה מהרוח דלעלא שנמשך על רבו וכו', כמו שמבאר שם, שעל־ידי־זה דיקא יש לו כח להתקים ולהתתקן.

כי השם־יתברך גדול מאד, ולגדלתו אין חקר (תהלים קמה, ג), והוא יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח (שמואל ב' יד, יד). וכל מה שהאדם חותר ומתיגע למצא דרך לשוב להשם־יתברך, אף־על־פי שאינו עולה בידו - אין שום יגיעה נאבדת, חס ושלום, "כי לית רעותא טבא דאתאבד" (זהר תרומה קנ:).

והעקר הוא התקרבות לצדיקי אמת ואנשיהם, כי עקר שלמות הצדיק האמת הוא שאינו עומד על מדרגה אחת, רק בכל פעם הוא עולה מדרגא לדרגא - שזה בחינת הסתלקות, כמו שמבאר שם. ומי שזוכה לעמד לפני צדיק כזה בכל פעם, נמשך עליו בכל פעם בחינת פי שנים, שעל־ידי־זה מקבל חיות בכל פעם ממקום גבה יותר, כי בכל פעם נמשך עליו בחינת הארת פי שנים ממדרגה גבה, כפי המדרגה שזכה הצדיק לעלות ולהסתלק אליו עתה, ועל־ידי־זה אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן, רק העקר שלא יתרחק מהצדיק לעולם, חס ושלום, בכל מה שיעבר עליו.