# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/30/

ועל־כן נעורין בליל שבועות, כי חשך קדם לאור בסדר הבריאה בכל יום ויום, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר" וכו', כי כל יום ויום הוא בחינת בריאה, בחינת מוציא מכח אל הפעל כפי הבריאה שבאותו היום וכנ"ל, אבל קדם שמוציאין מכח אל הפעל, בהכרח שיהיה מניעות, שזהו בחינת החשך שקודם לאור בכל יום. כי חשך הוא בחינת מניעות, בחינת (בראשית כב, יב): "ולא חשכת", כמו שכתב אדמו"ר ז"ל, במקום אחר (בסוף סימן סו, ובסימן קטו). נמצא, שלילה וחשך הוא בחינת מניעות. ואז צריכין להתגבר בחשק ורצון חזק דקדשה, לשבר המניעות וכנ"ל, ועל־כן באמת עקר ההשתוקקות והרצון להשם־יתברך הוא בלילה, בבחינת (תהלים עז, ז): "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי", וזה בחינת (שם קיט, נה): "זכרתי בלילה שמך ה'", וזה בחינת (שיר השירים ג, א): "על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי" וכו', ועל־ידי עצם הרצון שיש להאדם בחשכת לילה זוכה לאור יום, שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל.

וזה בחינת השנה של לילה, כי המניעות מתגברין בכל פעם יותר, וכשרואה הבעל־דבר שהאדם שבר כבר כמה מניעות והוא סמוך מאד אל הקדשה, הוא מתפשט ומשתטח כנגדו במניעות עצומות וקשות כאלה, עד שנדמה לו שאין בכחו לשברם, ועקר העצה לזה הוא הרצון החזק ביותר, שאף־על־פי־כן יתחזק ברצון חזק לעולם וכנ"ל, אבל על־פי רב הבעל־דבר מתגבר ומשתטח כנגדו כל־כך, עד שצריכין לבחינת שנה, שהוא בחינת בטול לגמרי, ומשם נמשך השנה שהוא בחינת בטול גמור בעת חשכת לילה, שהוא בחינת השתטחות המניעות מאד, אבל חלילה, שישתקע בשנה וצריכין להתעורר משנתו - שיתגבר ברצון והשתוקקות חזק כל־כך בבחינת בטול לגמרי, עד שיזכה בתוך כך להתעורר משנתו ולחזק ידו בה' לבלי ליאש עצמו מהתקוה הטובה.

וזהו (תהלים ג, ב): ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי, שהם המונעים והשונאים עד אשר רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו וכו' (ג) - שאומרים, שחס ושלום, אין לקוות לישועה עוד, אבל אני יודע ומאמין כי אתה ה' מגן בעדי וכו' (ד), ועל־כן עדין קולי אל ה' אקרא ויענני וכו' (ה), ועל־ידי־זה אני שכבתי ואישנה הקיצותי וכו' (ו), כי המניעות והשונאים השתטחו כנגדי כל־כך עד אשר אני שכבתי ואישנה - שהכרחתי לבחינת שנה, שהוא בחינת בטול, ועל־ידי התקוה עדין כי אתה ה' מגן בעדי, על־ידי־זה הקיצותי כי ה' יסמכני (ו) לא אירא מרבבות עם וכו' (ז), כי ה' יושיעני בודאי כאשר עזרוני רחמיו עד הנה, וכנ"ל.

ועל־כן אחר שספרנו ימי הספירה לעמר, שעל־ידי־זה המתקנו בחינת עמר שעורים שהוא בחינת העדר הדעת, שמשם כל המניעות כנ"ל (אותיות ה־ו) - וזכינו להגביר הרצון דקדשה, וזהו בחינת גדל הרצון דקדשה של כל ישראל הכשרים בשעת הספירה, כנראה בחוש גדל ההתעוררות בתשוקה נפלאה בעת שישראל מקימין מצות ספירת העמר, כי העקר מצות ספירת העמר הוא להגביר הרצון דקדשה, להמתיק הדינים על־ידי־זה ולבטל ולשבר כל המניעות וכנ"ל (שם ובאות כא), ועל־כן נעורין בליל שבועות כל הלילה, ומנדדין שנה מעיניהם ועוסקים בתורה, כי כבר בטלנו בחינת חשכת לילה, שמשם השנה שבאה על־ידי התגברות המניעות ביותר, כי כבר זכינו לבטל המניעות על־ידי תקף הרצון שזכינו להגביר הרצון על המניעות, על־ידי מצות ספירה כנ"ל, ועל־כן אין צריכין עתה לשנה, רק לעסק בתורה, להתחיל כל ספר ולסימו, כדי להוציא מכח אל הפעל וכנ"ל (אות כה־כו).