# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/33/

וזהו בחינת מה שקורין ביום הכפורים (ויקרא טז, א): "אחרי מות שני בני אהרן" וכו', ששם מפרש כל עבודת יום הכפורים, שאז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים לכפר עוונות בני ישראל, כי עקר התשובה וסליחת עוונות של יום הכפורים הוא על־ידי זכות שני בני אהרן שמתו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר אחרי נז:), שכל הבוכה על מיתת בני אהרן מוחלין לו עוונותיו. כי איתא בכתבי האר"י ז"ל בכמה דרושים (שער הגלגולים הקדמות יד, לא לב), שפי שנים שהמשיך אליהו לאלישע כשבקשו: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", הם סוד נפשות שני בני אהרן נדב ואביהוא שנתעברו בפינחס, שהוא אליהו, שקנא על מעשה זמרי וכו' [וכמבאר כל זה שם, עין שם, ובפרט בספר 'צמח צדיק' (להרב ר' יעקב צמח) בדרוש הגדול על אליהו ואלישע, עין שם]. ועל־כן ביום הכפורים, שאז צריכין לעשות תשובה ולכפר עוונות, שכל זה על־ידי בחינת 'פי שנים' הנ"ל כנ"ל, על־כן מזכירין אז מיתת שני בני אהרן, כי על ידם עקר המשכת בחינת 'פי שנים' הנ"ל, בחינת "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", כנ"ל.

כי עקר תקון העוונות הוא על־ידי שחוזרין ומוציאין כל תקוני הבריאה מכח אל הפעל מחדש, על־ידי גדל כח הצדיקים השלמים שחוזרים וממשיכים חיות חדש דקדשה לכלל הבריאה מרוח דלעלא לרוח דלתתא, שמשם המשכת בחינת 'פי שנים' הנ"ל. וכל זה נעשה בעשרת ימי תשובה, וההתחלה מראש־השנה והגמר ביום הכפורים. ועל כן צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש־השנה, כי בראש־השנה נברא העולם, דהינו אדם הראשון שנברא אז (ראש־השנה י.), שהוא עקר העולם, כי הכל נברא בשבילו. ואז נגמרה הבריאה ויצאה מכח אל הפעל על־ידי השם־יתברך בעצמו, אבל עדין היו צריכים שאדם הראשון יחזר ויתקן כל הבריאה על־ידי עבודתו השלמה, שבשביל זה נברא הכל, שעל־ידי־זה יחזר ויוציא כל תקון הבריאה מכח אל הפעל מחדש וכמבאר לעיל (אות א).

אבל אדם הראשון קלקל מיד והשם־יתברך חמל על עולמו וחתר לו פתח לתשובה ומחל לו עוונו וקבע יום זה לדורות שיהיה בו ראש־השנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל במדרש (ויקרא רבה כט, א). ועל־כן בראש־השנה צריך כל אחד מישראל לחזר בתשובה ולתקן מעשיו, כדי שעל־ידי־זה יחזר ויוציא כל תקון הבריאה מכח אל ה פעל וכנ"ל. וזה אי אפשר כי־אם על־ידי כח הצדיקים, על־כן נוסעים לצדיקים על ראש־השנה. וזה שהולכין על קברי הצדיקים בערב ראש־השנה, כי עקר התקון הוא על־ידי צדיקים שוכני עפר שהם גדולים במיתתן יותר מבחייהן (חלין ז:), שעל ידם עקר המשכת בחינת 'פי שנים' כנ"ל (אותיות ד־ז).

וזה התקון בחינת מוציא מכח אל הפעל. כל הבריאה עקרה ביום ראש־השנה, כי בו ביום נברא האדם, שהוא כלל העולם. וכמו שאנו אומרים: "זה היום תחלת מעשיך" וכנ"ל, אבל גמר התקון הוא ביום הכפורים.

ועל־כן הם עשרת ימי תשובה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם כנגד עשרת הדברות שהם כלל התורה, שבשבילה נברא הכל. וכל זה הוא כנגד בחינת יו"ד הנ"ל, בחינת פותח את ידך - יודי"ך, שמשם מוציאין מכח אל הפעל מיו"ד דלעלא ליו"ד דלתתא. ועל־כן הם עשרת ימי תשובה כנ"ל. והגמר ביום הכפורים, שאז גמר עשרת ימי תשובה, ואז גומרין להוציא מכח אל הפעל תקון הבריאה על־ידי התשובה וסליחת עוונות, שזוכין על־ידי הכהן גדול וכנ"ל.

ועל־כן עוסקין אז להתיר נדרים ופותחין "כל נדרי" בתחלת יום הכפורים, כי עקר תקון התשובה הוא בבחינת התרת נדרים, שהוא על־ידי פתח חרטה, שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת פתח הנזכר בתורה הנ"ל שהוא בחינת "פותח את ידיך" (כמו שמבאר שם), כי העקר לעשות פתח באור העליון הסתום ונעלם מאתנו מאד לרב גבהו. והצדיקים בעצם כחם פותחים שם פתח, שעל־ידי־זה הם ממשיכים לנו חיות דקדשה משם, מבחינת יו"ד דלעלא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שעל זה אנו מתפללים בתחלת ראש־השנה (תהלים כד, ז): "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם", שיפתח לנו ברחמים פתחים ושערים. ועל־ידי־זה: "ויבא מלך הכבוד" - שיתגלה אלקותו לעין כל.

וזה בחינת יום הכפורים שאז נפתחין כל הפתחים העליונים מאד לצדיקי אמת, עד שיש רשות לכהן גדול, שהוא בחינת הצדיק האמת לכנס לפני ולפנים, להמשיך רוח חדשה משם, שעל־ידי־זה עקר סליחת עוונות כנ"ל. וזה בחינת תפלת נעילה, שאז צועקין ומתפללין על פתיחת השער, כמו שאומרים, "פתח לנו שער" וכו', כי עקר התקון על־ידי בחינת פתח הנ"ל, שזוכין על־ידי פתח חרטה, שהוא עקר התשובה, שהוא בחינת התרת נדרים וכנ"ל.

וזה בחינת הטבילות הקדושות של הכהן הגדול ביום הכפורים, שהיה צריך טבילה בכל פעם שנכנס מחוץ לפנים ומפנים לחוץ (יומא לב.). כי על־ידי כל זה היה עוסק להוציא מכח אל הפעל, על־ידי שעסק תחלה בעבודת הקרבנות בחוץ כמו בשאר ימות השנה, שכל עבודתו היה לכפר על בני ישראל, שעל־ידי־זה היה מתקן כל הבריאה, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל. ואחר־כך נכנס למקום שנכנס לפני ולפנים, שמשם היה עקר הכפרה של יום כפור, כי עקר התקון הוא על־ידי שעולה הצדיק בחינת הכהן הגדול למקום גבה ועליון ונשגב מאד מאד, שהוא בחינת לפני ולפנים. ומשם המשיך חיות עליון קדוש מאד מרוח דלעלא לרוח דלתתא, שזה עקר בחינת המשכת 'פי שנים', שעל־ידי־זה עקר התקון כנ"ל. ועל־כן היה צריך טבילה בכל פעם, כי כל זה הוא בחינת טבילה במימי המקוה ששם רוח אלקים, בחינת רוחו של משיח מרחפת וכו' וכנ"ל (אותיות יב, כ).