# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/36/

ועין בהתורה הנ"ל מבאר, שעל־ידי מניעת הפרנסה אין יכולין להוציא מכח אל הפעל. וזהו (קהלת ו, ז): "כל עמל האדם לפיהו", שעקר עמל האדם שהם המניעות שמונעין אותו מעבודתו מלהתקרב לאנשי האמת, שזהו העקר - הכל הוא בשביל פיהו, דהינו הפרנסה וכנ"ל. כי "אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז), ואמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צט:): עמל זהו איני יודע מה הוא, אם עמל הפרנסה, אם עמל תורה וכו', הוי אומר, זה עמל תורה, כי כפי מה שמשבר ומבטל מעצמו עמל הפרנסה, שהם המניעות הבאים על־ידי הפרנסה, ומחזק לבו בבטחון חזק בהשם־יתברך, שהשם־יתברך לא יעזבנו ולא יוכלו המונעים לקפח פרנסתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:): 'אין אדם נוגע במה שמוכן לחברו, בשמך יקראוך' וכו'. כמו כן הוא זוכה לעמל תורה, כי אי אפשר לזכות לתורה כי־אם על־ידי שבירת מניעת המונעים, שעקרם בענין הפרנסה, כנ"ל.

שיך לעיל