# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/38/

וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), זה בחינת בריאה בכח נגד גמר הבריאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י (שם פסוק יד), שביום ראשון נברא הכל, אך כל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו וכו'. נמצא, שגמר יציאת מכח אל הפעל של כל תולדות שמים וארץ היה לכל דבר ביומו. וביום הראשון שנברא הכל הוא בבחינת כח נגדו וכנ"ל, וקדם שיוצא מכח אל הפעל יש מניעות רבות וכנ"ל.

וזה בחינת (שם א, ב): והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום, שהם בחינת כלל כל המניעות שבעולם שאינם מניחים להוציא האמת מכח אל הפעל, שהם בבחינת "תהו ובהו וחשך" וכו'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ב, ד): שתהו ובהו וכו' - מרמזין על הארבע מלכיות, שהם כנגד ישראל ותופסין את ישראל בגלות, שמהם כל המניעות, ועקר הוא הגלות האחרון הזה שהוא בחינת תהום - שמתפשטין המניעות מן האמת עד התהום, בבחינת (תהלים מב, ח): "תהום אל תהום קורא". ופרש רש"י, צרה קוראת אל חברתה. ועקר הצרות הם המניעות מלהתקרב אל השם־יתברך ולתורתו. ורוח אלקים - דא רוחו של משיח. מרחפת על פני המים - זה עקר התקון והתקוה, כי משם מוציאין מכח אל הפעל על־ידי גדל החשק והרצון וכנ"ל, שזהו בחינת טבילה במקוה וכנ"ל.

וזהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור - דא ימינא ושמאלא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קסז.). הינו שנכר בין ימין לשמאל, שזהו עקר בחינת מוציא מכח אל הפעל, כמו שמבאר שם, עין שם. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך - ופרש רש"י, ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור של שבעת ימי בראשית וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך – חשך הם בחינת מניעות כנ"ל (אות ל) - שהבדיל האור מן החשך וגנזו, שאין מי שיזכה אליו, כי־אם כל אחד כפי מה שמשבר המניעות שהם בחינת החשך, כמו כן זוכה לנק ממנו עד שיזכה אליו כראוי לעתיד לבוא, כי הצדיקים והכשרים הנלוים אליהם זוכים גם עתה לנק מהאור הזה כל אחד כפי מדרגתו, וכמובן בזהר הקדוש (תרומה קמח.; נשא קכג.) ומובא במקום אחר (הלכות פקדון, הלכה ה, אותיות כט־לא), כי כל אחד כפי שמשבר המניעות, כן זוכה לנק מהאור הזה, ועל־ידי־זה יזכה אליו לעתיד לבוא וכנ"ל.