# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/39/

וזהו שספר את הימים, כמו שכתוב: ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. וכן יום שני ושלישי וכו'. כי העקר לעשות פתח וצנור להמשיך האור והחיות מיו"ד דלעלא ליו"ד דלתתא וכו', שזהו בחינת (קהלת ד, ט): "טובים השנים מהאחד", כי כשהאור אחד כמו שהיה קדם הבריאה - אין זה שלמות, כי עקר כונתו הוא שיצא האור מלמעלה למטה ויתרבה ויחיה ויקים את כל הברואים. והעקר את האדם הישראלי, שהוא תכלית הכל, כי עקר השלמות שתצא הבריאה מכח אל הפעל, שאז שיך מספר, כי כל זמן שהיה הכל בכח - אין שיך מספר, רק עקר התקון, שאחר שיצא מכח אל הפעל ונעשה בחינת מספר, שגם אחר־כך לא יהיה המספר נפרד, חס ושלום, מהאחד, רק שיחזרו הפעל אל הכח, ואף־על־פי־כן לא יתבטל שם לגמרי - שלא יחזר העולם לתהו ובהו, חס ושלום, רק יחזר ויעלה למעלה בכל פעם וימשיך החיות למטה, בבחינת "והחיות רצוא ושוב", שהעקר על־ידי האמונה, שיודע אחר הבריאה שכל הבריאה מאתו יתברך, בבחינת 'וידע כל פעול' וכו' כנ"ל, ועל־כן ספר כל הימים, כי זה עקר בחינת מוציא מכח אל הפעל שהוא בחינת מספר כנ"ל, ועל־כן כתיב ויהי ערב ויהי וכו' יום אחד, ולא כתיב 'יום ראשון', לומר שהקדוש־ברוך־הוא יחיד בעולמו וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ג, ח), הינו כנ"ל, שעקר התקון לחזר כל המספר לאחד לידע שאחר המספר שהוא אחר הבריאה, אחר שיצא מכח אל הפעל, עדין הכל אחד, כי ה' אחד ברא הכל ומחיה הכל, וכנ"ל.

וזהו בחינת כונת הספירה קדם השבועות, שעקר התקון על־ידי שסופרין הימים לעמר. שהיו מניפין אותו להשם־יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות סב.): שהיה מניפו למעלה ולמטה ולארבע רוחות למי שהכל שלו, כי העמר ממתיק הדינים ומבטל המניעות עד שחוזרין לתחלת השרש, שהוא בחינת רוחו של משיח ומוציאין משם מכח אל הפעל, ועל־כן אחר־כך סופרין כל הימים לעמר שהם שבעה שבועות כנגד שבעת ימי בראשית - לחזר ולקשר כל המספר שהם שבעת ימי בראשית, שזה עקר בחינת מוציא מכח אל הפעל לקשר הכל לשרשו, כי עתה צריכין להכין עצמנו לקבלת התורה, שעל־ידי־זה חוזר ויוצא תקון כל הבריאה מכח אל הפעל בשלמות התקון, בבחינת "והחיות רצוא ושוב" - שיהיה אחר הבריאה כמו קדם הבריאה. ואף־על־פי־כן יתקים הבריאה, שכל זה נעשה בכח הצדיקי אמת שממשיכין לנו הארת התורה בכל דור בדרכים נפלאים וכנ"ל.