# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/40/

וזהו בחינת מספר בני ישראל שעוסקין בפרשה זאת קדם שבועות, כי קורין מקדם פרשת במדבר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה לא:): "מנו ועצרו" (ארח־חיים תכח), כי הרוח דלעלא גבה מאד. ועל־כן צריכין הרבה תלמידים שיוכלו להמשיך הרוח חיים הנ"ל, בחינת 'פי שנים' מרבם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות א, א): 'והעמידו תלמידים הרבה', וזהו בחינת מעלת רבוי בני ישראל שהשם־יתברך והצדיקים מברכים בזה כמה פעמים, כמו שכתוב (דברים א, יא): "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם" (תהלים קטו, יג): "יברך יראי ה'" וכו'. וכתיב (שם פסוק יד): "יוסף ה' עליכם ועל בניכם", כי כל מה שמתרבין בני ישראל הכשרים הנלוים אל הצדיק האמת - מקבלין יותר הרוח חיים הנ"ל, בחינת 'פי שנים' הנ"ל, כי יש להם כח יותר לקבלו על־ידי רבוי הכלים הקדושים של כל אחד.

אבל צריכין שיהיה ביניהם אהבה גדולה בחינת אהבת חברים - שלא תתגבר הסטרא־אחרא הנאחזת בהרבוי והמספר, וכמו שכתוב (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל" וכו', "ולא יהיה בהם נגף", כמו שפרש רש"י שם. ועל־כן כשמונין ישראל צריכין לתן שקלים מחצית השקל עשרים גרה השקל, עשרים גרה - בחינת שני היודי"ן הנ"ל, בחינת (במדבר ז, פו): "עשרה עשרה הכף", כמובא (עין בשל"ה יתרו). כי צדקה – נדבת לב, הוא בחינת המשכת הרוח חיים מעילא לתתא, כי צדיק על שם צדקה, שעל־ידי־זה ממשיך הפתח הנ"ל מעלא לתתא, בבחינת (תהלים קיח, יט): "פתחו לי שערי צדק", צדק דיקא, וכתיב (ישעיה כו, ב): "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק", 'צדיק' דיקא וכנ"ל.

ועל־כן לפעמים נעשה מחלקת בין ישראל בעצמן - שאחד מונע לחברו. ואלו המניעות גדולים מהכל, כידוע (שיחות הר"ן סימנים פ־פא). כי בהרבה בני ישראל יש שנוי דעות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נח.): שאין דעתם שוה זה לזה, אבל צריכים שבכל שנוי דעותיהם יכללו יחד ברבם האמתי. ואז נעשה תקון גדול על־ידי הרבוי, בבחינת (משלי יד, כח): "ברב עם הדרת מלך" וכו' וכתיב (משלי כט, ב): "ברבות צדיקים ישמח העם", כי דיקא על־ידי שדעתם משנה זה מזה, וכלם נכללים בדעה אחד - להכלל בהצדיק האמת רבם, על־ידי־זה יש להם כלים נפלאים הרבה לקבל האור הגדול בחינת 'פי שנים', אבל כשעומדים אנשים מישראל וחולקים על הצדיק האמת, שבאמת גם הם מקבלים חיותם בהעלם גדול ממנו בבחינת מלכות באתכסיא (סימן נו), והם חולקים על מקור חיותם, ולא די שהם חולקים על עצמם ועוקרים עצמם משרש חיותם, אף גם הם עומדים למונעים ומשטינים על המתקרבים אליו באמת, וזאת המחלקת והמניעות מונע יותר מהמניעות של אשר לא מבני ישראל הנה. וזה בחינת (קהלת א, טו): "וחסרון לא יוכל להמנות" – 'זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם' (חגיגה ט:), הינו כנ"ל.

והתקון על־ידי אליהו שיבוא לעשות שלום בעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עדויות ח, ז). כי על־ידי אליהו עקר המשכת 'פי שנים' כנ"ל (אות לא), שעקרו תלוי בשלום כנ"ל. וזה "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (מלאכי ג, כד) - אב ובן זה בחינת רב ותלמיד, בחינת רוח דלעלא ורוח דלתתא - שישיב ויכלל אב על בנים ובנים על אבותם - שיהיה נכלל יחד הרוח דלעלא והרוח דלתתא, בבחינת רצוא ושוב, שזה עקר התקון של בחינת 'פי שנים' שממשיך אליהו מרוחו של משיח וכנ"ל.

ועל־כן 'אכל בי עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.), ונקראים "מנין", כי זה עקר שלמות המנין דקדשה, כשיש עשרה שמתקבצים לדבר שבקדשה, עשרה דיקא, כנגד בחינת היו"ד הנ"ל, שאז יכולין להמשיך מיו"ד דלעלא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שזהו עקר תקון המספר והמנין, ועל־כן נקראים 'מנין', כי הם תקון המנין והמספר, כי על ידם נכלל המנין באחד, בבחינת 'רצוא ושוב' כנ"ל, שזה עקר התקון וכנ"ל.