# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/43/

וזה בחינת הכשר כלי עכו"ם מבליעת האסור שצריך להיות על־ידי אש (יורה דעה סימן קכא), כמו שכתוב שם (במדבר לא, כב־כג): "אך את הזהב ואת הכסף וכו' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש" וכו', כי מבאר בהתורה "ויהי נא פי שנים" הנ"ל - שלהוציא מכח אל הפעל הוא על־ידי הדבור וכו' ושלמות הדבור נמשך על־ידי מפלת הרשעים בעולם־הזה, כמו שיהיה לעתיד וכו', וזה נעשה על־ידי אמת, על־ידי שמתפללין ועובדין את השם־יתברך באמת לאמתו, בלתי לה' לבדו, לא בשביל שום פניה, בשביל פרנסה וכבוד, חס ושלום, שעל זה נאמר (ברכות ו:): 'כיון שנצרך אדם לבריות' - באיזה בחינה, 'נשתנה פניו' - שהוא האמת, לכמה גונין וכו', עין שם. וכשנשלם הדבור צריך להמשיך נקדות להאותיות, וזה נעשה על־ידי החשק הבא על־ידי רבוי המניעות, שעל־ידי־זה משברין המניעות וכו', ואז זוכין להוציא מכח אל הפעל שהוא בחינת המשכת 'פי שנים' הנ"ל, דהינו להמשיך הרוח חיים מחדש, שעל־ידי־זה מטהרין מכל הטמאות וכו', כנ"ל.

ועל־כן כלי עכו"ם של סעדה שצריכין לאכל בהם מאכל ישראל, שעל־ידי־זה ממשיכין הרוח חיים צריכין הכשר תחלה על־ידי האש, דהינו הגעלה ברותחין, או לבון באש להפליט האסור מהם, ואחר־כך טבילה במים, כי על־ידי ההכשר, על־ידי האש, על־ידי־זה ממשיכין בחינת מפלת הרשעים בעולם־הזה, שעל־ידי־זה נשלם הדבור כנ"ל, כי פליטת האסור לחוץ, על־ידי האש זה בחינת שפולטין וזורקין את הרשעים לחוץ, כי הרשעים הם בבחינת האסור שהוא הקלפה. ועקר הכנעתם ומפלתם שהוא בחינת פליטת האסור לחוץ הוא על־ידי האש, כי עקר מפלת הרשעים לעתיד, ביום הדין הגדול והנורא יהיה על־ידי האש, כמו שכתוב (ישעיה סו, טז): "כי באש ה' נשפט" וכו', וכתיב (מלאכי ג, יט): "כי הנה היום בא בער כתנור וכו', כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז), כי הם חממו עצמן באש התאוות, ולא די להם בזה, אף גם הבעירו בהם אש הקנאה בצדיקי אמת ובכשרי ישראל, ורדפו אותם בכל מיני הרדיפות, על־כן יהיה מפלתם על ידי האש כנ"ל. וזה בחינת הכשר כלים להפליט האסור שבהם על־ידי האש, דהינו שמפילין הרשעים שהם בחינת האסור על־ידי האש, וכמו שכתוב: "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש", וכדרך תשמישו כך הגעלתו, כי כפי מה שנדבק האסור, שהוא בחינת הרשע על־ידי האש כמו כן צריכין להפליטו ולהפילו על־ידי האש וכנ"ל. נמצא, שהכשר כלים על־ידי האש זה בחינת מפלת הרשעים, שעל־ידי־זה נשלם הדבור.

וזה בחינת "אך את הזהב ואת הכסף" וכו', ודרשו רבותינו ז"ל (ספרי זוטא במדבר לא), שצריכין להעביר החלדה מהמתכת וכו', וזה רמז שאי אפשר להמשיך בחינת מפלת הרשעים שהוא בחינת פליטת האסור לחוץ כי־אם על־ידי האמת (כמבאר לעיל). וזה בחינת העברת החלדה - שצריכין להעביר תחלה מהזהב והכסף את החלדה ולא ישאר כי־אם הזהב והכסף כמו שהוא (כמו שפרש רש"י שם), וזהו לשון "אך", שלא יהא שם חלדה, אך המתכת יהיה כמו שהוא, עד כאן לשונו. זה בחינת אמת - שיהיה נשאר הדבר כמו שהוא ולא תחפה עליו החלדה, שהיא מקלקלת הזהב והכסף, ומחפה ומסתיר אותו עד שאין נכר בין זהב לנחשת, שזהו בחינת שקר החופה על האמת עד שאין נכר האמת, דהינו שעל־ידי רבוי המחשבות זרות והפניות שלו נחפה ונתכסה האמת עד שאין מכירין בין אמת לשקר. ועל־כן פליטת האסור, שהוא בחינת מפלת הרשעים אי אפשר כי־אם על־ידי שמעבירין החלדה תחלה שהיא בחינת השקר החופה על האמת, ולא ישאר כי־אם הדבר כמות שהוא, שהוא בחינת אמת, כי אמת הוא אחד (כמו שמבאר במקום אחר, בהתורה 'אמר רבי עקיבא' בסימן נ"א, עין שם), כי אמת אי אפשר לומר כי־אם אחד, דהינו על זהב זהב, ועל כסף כסף וכו', אבל השקר הוא הרבה, כי יכולין לומר שקר על זהב שהוא נחשת או בדיל וכו', עין שם.

וזהו בחינת "אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת" וכו', שהם כל מיני מתכות, שהם בחינת כלל הגונין שבממון, ששרשם בקדשה גבה מאד, כי הם בחינת גונין עלאין, כמובן בדבריו, ז"ל בכמה מקומות (סימן כה־נו), אבל מי שנופל לתאות ממון וכבוד, והוא בכלל נצרך לבריות הנ"ל - שם הוא בחינת נפילת הגונין הנ"ל, שהוא בחינת 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו לכמה גונין' הנ"ל, שהוא מה שמחפה השקר באיזה אמת, שבזה יש כמה וכמה גונין שנמשכו מנפילת הגונין עלאין שבכסף וזהב הנ"ל, כי עקר רב הפניות של כל אחד הוא בענין הממון, כידוע, ועל־כן מרמז בפסוק זה בטול השקר, שזהו בחינת "אך את הזהב" - שישאר אך הזהב כמות שהוא כנ"ל, דהינו שישארו הגונין עלאין שבזהב וכסף כמות שהם. ולא ישנה אותם, חס ושלום, בשביל הפניות ושקרים של תאות ממון, שעל־ידי־זה הוא פוגם ומשקר בגונין עלאין וכנ"ל.

ועל־כן הכלים של עכו"ם שרוצים לאכל בהם מאכל ישראל, שעל־ידי־זה ממשיכין הרוח חיים הנ"ל, שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, על־כן צריכין הכשר על־ידי האש והעברת החלדה תחלה, שזהו בחינת מפלת הרשעים, שעל־ידי־זה נשלם הדבור כנ"ל, ואחר־כך טבילה במי מקוה, שעל־ידי־זה נמשכין נקדות ומוציאין מכח אל הפעל הרוח חיים, שהוא בחינת רוח טהרה וקדשה שנמשך מ"רוח אלקים המרחפת על פני המים", שעל־ידי־זה עקר הטהרה, וכנ"ל.