# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/48/

ועל־כן כלי שאינו בן יומו אינו אוסר, כי הטעם נפגם אחר שעבר יומו (יורה־דעה, סימן קכב). כי עקר התגברות הרשעים שהם החולקים, המונעים, הוא רק ביומם ובשעתם, בבחינת (ברכות ז:) 'רשע שהשעה משחקת לו', כי כל הצלחתו והתגברותו הוא רק לפי שעה, ועל־כן כשרואין הנרדפים החפצים בהאמת, שהחולקים מתגברים עליהם ביותר - צריכין רק להתפלל להשם־יתברך ולצפות לישועת ה', בבחינת (תהלים לז, ז): "דום לה' והתחולל לו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (גטין ז.): 'השכם והערב עליהם לבית המדרש' וכו'. וכמו שכתוב (תהלים סב, ו): "אך לאלקים דומי נפשי" וכו', כי צריכין לבטח בה' ובישועתו, ואף־על־פי שרואים שהם מתגברים ביותר - צריכין להמתין ולהמתין עד אשר יבוא יומם, כמו שכתוב (שם לז, יב-יג): "זומם רשע וכו' ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו", כי בודאי יבוא יומו של החולק - שיפל באין תקומה, כי לא יטש ה' ולא יעזב את האמת עבור החולק, כי אמת ה' לעולם.

וזה שכתוב במחלקת קרח (במדבר טז, ה): "בקר וידע ה' את אשר לו" וכו', 'בקר' דיקא, כי משה ראה שקרח מתגבר מאד במחלקת, עד שכמעט כל ישראל נסותו אחריו, עד שנדמה להחלושי כח שבישראל שנטו אחרי משה, שאי אפשר לעמד נגדו, על־כן אמר משה: "בקר וידע ה'" וכו'. כי בכל יום ויום מתגבר האמת על השקר, כי השם־יתברך 'מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', כי בכל יום הוא יתברך 'פותח דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע ומאיר לעולם כלו' וכו', ועקר אור כל האורות הוא האמת, שהוא השם־יתברך בעצמו שהוא אור כל האורות, כמו שכתוב (תהלים כז, א): "ה' אורי וישעי" וכו' (וכמו שכתוב בהתורה "צהר תעשה לתבה" וכו' בסימן קיב).

וזהו בחינת עקר כל הברורים שנעשים בכל יום ויום [כמובא בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים שער כו פרק ב)]. כי עקר כל הברורים, דהינו שנתברר הטוב מהרע הוא מה שנתברר האמת מהשקר, כי האמת הוא עצם הטוב, והשקר הוא הרע והטמאה [כמו שכתוב בהתורה (סימן נא) 'אמר רבי עקיבא' וכו'], ועל־כן בכל יום ויום שמתבררים בו ברורים חדשים שנתברר הטוב מהרע - מתברר האמת מן השקר, כי זה עקר הברור, כנ"ל, ומשם עקר זריחת אור החמה והלבנה בכל יום ויום, ועל־כן קבעו קריאת שמע בברכת המאורות, כי עקר יסוד האמת הוא קריאת שמע, שהוא אמונת היחוד וקבלת על מלכות שמים ועל המצוות, ועל־כן אומרים אחר־כך 'אמת ואמונה' - 'אמת ויציב וכו' וכופלין האמת כמה פעמים, כי זה עקר האמת ומשם עקר האור של המאורות שיוצאין ומאירין בכל יום, שזה נמשך מהברורים שנעשים בכל יום ויום, שעקרם הוא ברור האמת מן השקר, כנ"ל.

ועל־כן בכל יום ויום בבקר בעת זריחת האור נמשך מפלת הרשעים, כי עקר מפלת הרשעים הוא על־ידי הארת האמת כנ"ל, וזה בחינת (תהלים קא, ח): "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ" וכו', וזה (שם ה, ד): "ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה" וכו', שזה נאמר לענין מפלת הרשעים. וכמו שפרש רש"י שם, בבקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעים, כמו שכתוב: "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וכו' היה זרעם לבקרים, כי בבקר בבקר יעבר" וכו' (שם כח, יט), ואף־על־פי שרואין שעוברים כמה ימים, ועדין אין להם מפלה שלמה, אף־על־פי־כן אנו מאמינים שבכל יום נמשך עליהם ברוחניות מפלה מן השמים כפי ברור האמת שבכל יום. ובודאי יבוא יומם שיפלו באתגליא. וכאשר ראינו כמה נסים ונפלאות שעשה השם־יתברך עם ישראל. וכל הנסים היו רק שהשם־יתברך סבב בנפלאותיו לקים את ישראל בעת תקף הצרה, עד אשר עבר הזמן של הצלחתם והגיע יום מפלתם, כמו שכתוב (שם י, לב): "עוד היום בנב לעמד ינופף ידו הר בת ציון" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צה.): שאצטגניניו אמרו לו שבאותו היום יכבש ירושלים, והוא בא לירושלים באותו היום והסתכל על העיר והניף ידו בליצנות וכו', ואמר, שאין צריכין לטרח לכבשה באותו היום דיקא, וחשב שילין הלילה, ובבקר כל אחד ישליך אבן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכל זה מאת ה' היתה שקלקל את מחשבתו, כי באמת לא היה לו כח כי־אם באותו היום, ותכף שעבר אותו היום והגיע יום מחר, חדש השם־יתברך מעשה בראשית בטובו, וגלה האמת בנס נפלא, עד שהיה לו מפלה גדולה תכף כשעבר אותו היום, כי תכף כשהתחיל ליל שני, השיך ליום מחר - התחיל להתנוצץ בברור האמת של אותו היום המחרת, שעל־ידי־זה היתה מפלתו העצומה, כן יאבדו כל אויביך ה', כי עקר מפלת הרשעים הוא על־ידי התגלות האמת, שזה עקר הברור שנעשה בכל יום וכנ"ל.

וכן המן הרשע, ימח שמו, חשב שכבר כבש את מרדכי, מאחר שראה גדלתו כל־כך. ונתיעץ עם אשתו ואוהביו הרשעים לעשות עץ גבה וכו'. ובבקר אמר למלך, ויתלו את מרדכי עליו וכו' (אסתר ה, יד). ואיש בער לא ידע שבבקר יהיה מפלתו כל־כך, עד שבאותו יום המחרת תלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי (אסתר ז, י).

וכל זה על־פי הנ"ל, כי בכל יום נתחדש העולם לגמרי בבחינת 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית'. ועקר חדוש מעשה בראשית בכל יום הוא ברור האמת מן השקר שמתברר בכל יום ויום, אפלו בתקף הגלות המר, אפלו בעצם מרירות הצרות והרדיפות שעוברים על הכשרים הנרדפים וכנ"ל. וכפי ברור האמת - כן נמשך מפלת הרשעים עד אשר יבוא יומו כנ"ל, שעל־ידי־זה היה מפלת המן וסנחריב וכל הרשעים וכנ"ל. וזהו בחינת "בקר וידע ה'" וכו' הנאמר במחלקת קרח ועדתו בקר דיקא, וכנ"ל.

וזה בחינת כלי אסור שעבר יומם אין להם עוד כח לאסר כי נפגם טעמם. כי האסור, שהוא בחינת הרשעות, שבשביל זה צריכין הכלים הגעלה באש לבער הרע - אין לו כח כי־אם ביומו, אבל כשעבר יומו, נפגם טעמו ואין לו עוד כח לאסר ולקלקל את ההתר, כי אין להאסור והרע כח כי־אם ביומו כנ"ל, וכשעבר יומו כבר נפגם ונתבטל וכנ"ל.