# מט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/49/

וזה "ותפתח הארץ את פיה" וכו' (במדבר טז, לב). כי קרח חלק על משה, ורצה למנע את כל ישראל מהתורה והמצוות. ואם היה מתקים דעתו הרעה, חס ושלום - היה מחזיר את כל העולם לתהו ובהו, כי עקר קיום העולם הוא על־ידי התורה והמצוות שנתן לנו משה, שעל־ידי־זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפעל כנ"ל, ועקר בחינת מוציא מכח אל הפעל הוא על־ידי בחינת פתח, המבאר שם בהתורה הנ"ל. כי עקר המשכת החיות מהרוח דלעלא להרוח דלתתא הוא על־ידי בחינת פתח, כי העקר הוא לעשות ולתקן בחינת פתח, כדי שיוכל לכנס לשם ולהמשיך האור משם בהדרגה ובמדה, כי אור העליון רוצה להשפיע תמיד, רק אי אפשר לקבל השפעת חיותו מחמת רבוי אור. על־כן צריכין לעשות כלים, דהינו צמצומים כדי שימשך האור בהדרגה ובמדה כדי שנוכל לקבלו, אבל כשנעשה צמצום - צריכין לעשות בחכמה נפלאה באפן שלא יתעלם האור לגמרי על־ידי רבוי הצמצומים, רק שיהיה נעשים על־ידי הצמצומים בחינת בתים והיכלות וכלים וצנורות שיהיה האור נמשך על ידם בהדרגה, דהינו שיתצמצם האור על ידם, רק יהיה נשאר בחינת פתח, שעל ידו יהיה נמשך האור והחיות בהדרגה ובמדה.

ועל־כן עקר בחינת מוציא מכח אל הפעל הוא על־ידי בחינת פתח (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל). כי אי אפשר להמשיך החיות מהרוח דלעלא להרוח דלתתא כי־אם על־ידי בחינת פתח, כדי לקבל החיות בהדרגה ובמדה בבחינת רצוא ושוב, וזה בכל דרגא ודרגא, כי אפלו כשזוכה לאיזה דרגא, דהינו שזוכה לתקן איזה פתח להמשיך החיות מהרוח דלעלא מאיזה דרגא, עדין הוא צריך לתקן פתחים בהמדרגות הגבוהות יותר, כי כשצריך לעלות למדרגה הגבה עוד יותר ולהמשיך החיות מהרוח דלעלא, ממדרגה גבה יותר, הוא צריך לעשות פתח שם, שעל־ידי־זה הוא מוציא מכח אל הפעל ממדרגה גבה יותר. וכן בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא עד לעלא לעלא וכו'. כי זה ידוע, שהאדם צריך לעלות מדרגא לדרגא, דהינו שיקבל אור וחיות מהרוח דלעלא מבחינה גבה יותר בכל פעם, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל הנ"ל, ועקר תלוי בתקון הפתח, כנ"ל.

וזה שמבקשים: פתחו לי שערי צדק וכו' - כי העקר לפתח הפתח, כנ"ל. והפסוק משיבו: זה השער לה' צדיקים יבאו בו - כי עקר תקון השערים והפתחים הוא על־ידי הצדיקים שכבר זכו למדרגות גבוהות בתכלית המעלה, שהם ממשיכים בחינת פי שנים, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל, שעל ידם עקר תקון כל הפתחים והשערים וכנ"ל.

וזה שבקש תחלה: לא אמות כי אחיה וכו' - כי לפעמים כשיורד הרוח דלעלא ואינו יכול לעשות פתח לקבל האור ממנו - הוא מכרח למות ולהסתלק על־ידי־זה, כי משם עקר המיתה והסתלקות וכנ"ל. על־כן בקש: לא אמות כי אחיה ואספר וכו' - שלא ירד הרוח דלעלא בשביל הסתלקות ומיתה, רק יזכה לחיים, דהינו שיזכה להמשיך תוספות האור מהרוח דלעלא, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל, כנ"ל.

וזה אי אפשר כי־אם על־ידי שבירת מניעות רבות כנ"ל, וזה יסר יסרני יה ולמות לא נתנני - דהינו שהשם־יתברך עזרני, שהיה לי יסורים ומניעות עצומות, וברחמיו העצומים היה בעזרי לשברם על־ידי החשק והכסופין ועל־ידי־זה ולמות לא נתנני - כי זכיתי להוציא מכח אל הפעל על־ידי היסורים והמניעות שהם בשביל החשק וכנ"ל.

וזהו פתחו לי שערי צדק - שמבקש שגם עתה יפתחו לי השערים דקדשה, שיזכה עוד להמשיך חיות חדש מהרוח דלעלא ממדרגה גבה יותר בכל פעם, שכל זה עקרו תלוי על־ידי תקון הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה בחינת פתחו שערים ויבוא גוי צדיק - וכו', כי העקר הוא תקון הפתח והשער בכל דרגא וכנ"ל.

וקרח שחלק על משה, ורצה למנע את כל ישראל מלהתקרב למשה שהוא הצדיק האמת, שעל ידו עקר תקון הפתחים של הקדשה, שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל, על־כן היה ענשו על־ידי־זה בעצמו שגזר משה (במדבר טז, כט): "אם כמות כל אדם וכו' ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ את פיה" וכו', שבזה הראה משה עצם גדל כחו, שיש לו כח להוציא בריאה חדשה מכח אל הפעל, שהיא על־ידי עשית פתחים ושערים - להמשיך החיות דלעלא מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, עד שיהיה נעשה פתח בגשמיות, בתחתיות גשמיות הארץ הזאת שהוא תכלית הגשמיות, שמשם כל המניעות שבעולם.

כי עקר המניעות של האדם נמשך מחמת שהוא מלבש בגוף מגשם כזה, בארץ גשמי כזה, וזה עקר נסיון האדם, וכמבאר לעיל מזה [שעל־כן עקר המקוה על הארץ דיקא, עין שם (באות יח)]. ועקר כח הצדיק הוא שיכול לעשות פתחים במדרגות העליונות, עד שיכול להמשיך האור והחיות, דהינו התגלות אלקותו יתברך גם בעולם הגשמי הזה בתכלית מדרגות התחתונות עד שיתקים: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו" וכו'. וכמבאר כבר כמה פעמים, שעקר גדלת הצדיק בחייו ואחר הסתלקותו, שכל מה שעולה למדרגה גבה יותר - ימשיך ויאיר האור למדרגות התחתונות והמגשם יותר.

וזה הראה משה רבנו אז בעצם גבורת כחו הנפלא, כי קרח ועדתו נפלו כל־כך, עד שבאו לכפירות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין פרק י, הלכה א): 'קרח מין היה'. עד שאמרו שכל אפין שוין, כמו שכתוב (במדבר טז, ג): "כי כל העדה כלם קדושים" וכו'. ולא האמינו בגדלת הצדיק שיכול להמשיך חיותו והתגלות אלקותו ממדרגה גבה בכל פעם, עד שיכול להגביה כל הנופלים והמגשמים וכו'. ועל־כן הראה משה, שיש לו כח להראות לעין כל שהוא יכול להוציא מכח אל הפעל בריאה חדשה ממש, עד שיהיה נעשה פתח בגשמיות הארץ ממש. וכן נתקים מיד, כמו שכתוב (שם פסוקים לא, לב): "ויהי ככלתו לדבר וכו' ותבקע האדמה וכו' ותפתח הארץ את פיה" וכו', שנעשה פתח בהארץ הגשמי ממש. ועל־ידי־זה הרשעים והמונעים והחולקים קבלו ענשם ונבלעו מיד. וכל ישראל ראו על־ידי־זה בעצמו גדל כחו של משה, שיש לו כח לעשות פתח מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל וכנ"ל.