# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/50/

כי עקר המיתה נמשך על־ידי חטא אדם הראשון, כי־אם לא היה חוטא האדם - היה יכל לעלות לרום המדרגות העליונות ולעשות פתחים שם, עד שיקבלו חיות העליון משם בעודו בגופו, והיה מגיע לשלמותו בחייו. אבל מחמת חטאו נגזר מיתה, כי אפלו אם הוא צדיק גדול - אי אפשר לו להגיע לתכלית העליון כי־אם על־ידי המיתה, שבהכרח שיפרד הנפש מהגוף, ואז ישוב אל העפר ויזדכך שם עד התחיה, ואז כפי מעשיו וכפי זכוכו - יזכה שיהיה נפתחין לו פתחי ושערי הקדשה, ועל־ידי־זה יהיה נמשך הארת הפתח עד מקום קברו, עד שיהיה נפתח קברו ויקום בתחיה, כי עקר תחית המתים הוא על־ידי תקון הפתח, בבחינת (יחזקאל לז, יג): "בפתחי את קברותיכם וכו' ונתתי רוחי בכם וחייתם" וכו'.

וקרח שחלק על משה כפר ופגם בכל זה, על־כן הראה לו משה שהוא יכול לעשות הפתח בקרב הארץ מיד, שעל־ידי־זה יפלו החולקים, והכשרים יראו גדלת ה' וגדלת הצדיקים שיכולין לעשות פתח ולגלות האמת אפלו בגשמיות הארץ הזאת, עד שיראו הכל את האמת וכנ"ל.