# נא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/51/

ועל־כן עקר מחלקת קרח התחיל מפרשת ציצית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא קרח ב). כי ציצית הוא בחינת המשכת הרוח חיים מעלא לתתא, בבחינת (יחזקאל לז, ט): "מארבע רוחות באי הרוח". וזהו בחינת תכלת, כי עקר המשכת הרוח חיים מעלא לתתא בכל פעם עקרו על־ידי בחינת תכלת, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל, במקום אחר (בהתורה "לשמש שם אהל בהם", סימן מט) בשם הזהר (בראשית נא.), שתכלת הוא בחינת 'דאכלי כלא ושצי כלא' (שאוכל הכל ומכלה את הכל), "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים" וכו' (דברים ד, ד), הינו שאמות העולם וכל הרחוקים מצדיקי אמת אינם יכולים לקבל האור של מעלה מהשם־יתברך. כי הוא שורף ומכלה הכל, בבחינת (שם ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" - דאכלי כלא ושצי כלא, אבל ישראל הדבקים בצדיקי אמת נאמר עליהם: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", כי אדרבא, הם מקבלים חיות משם, כי הצדיקים ממשיכים החיות עליהם בהדרגה ובמדה דרך פתחים ושערים דקדשה, עד שאין אור העליון שהוא אש אכלה אוכלת אותם, רק אדרבא, הם מקבלים חיות חדש בכל פעם משם. וכל זה הוא בחינת תכלת, בחינת ציצית וכנ"ל.

ועל־כן קרח שחלק על כל זה כנ"ל, על־כן פגם בתכלת וכנ"ל, ועל־כן שאל (תנחומא קרח ב): אם חוט אחד של תכלת פוטר הטלית, טלית שכלה תכלת, אינו דין שתפטר את עצמה?! הינו שכפר ופגם בבחינת השערים והפתחים הנ"ל, שהם בחינת כלים וצינורות שאי אפשר לקבל האור כי־אם על־ידי פתחים וצינורות, ועל־כן דיקא על־ידי חוטי הציצית ממשיכין האור בהדרגה ובמדה, אבל טלית שכלה תכלת בודאי אי אפשר להמשיך האור על ידה, כי הוא בבחינת רבוי האור, עד שמתקנין אותה על־ידי חוטי הציצית דיקא שעל־ידי־זה עושין פתחים וצנורות דקים ונפלאים לקבל האור בהדרגה ובמדה וכנ"ל.

וזהו בעצמו מה ששאל, בית מלא ספרים חיב במזוזה וכו'? כי אמר שבית מלא ספרים פטור ממזוזה, מכל שכן ממזוזה אחת שפוטרת כל הבית וגם בזה כפר בהנ"ל, שכפר בהמשכת האור מעלא לתתא, שבאמת אי אפשר להמשיכו כי־אם על־ידי תקון הפתחים דיקא, שזהו בחינת מזוזה שאצל הפתח דיקא, כי העקר הוא תקון הפתח כנ"ל, אבל בית מלא ספרים - עדין לא נתתקן הפתח, אדרבא, על־ידי רבוי האור אי אפשר לקבל, כנ"ל.

וכן בהרת כגריס וכו' - כי גם דיני הטמאה הם גם־כן על־פי הנ"ל, כי גם בהטמאה יש פתחים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח:): 'הבא לטמא פותחין לו' – יש לו פתחים הרבה, כי את זה לעמת זה עשה אלקים וכו' (קהלת ז, יד). ועל־כן בהרת כגריס טמא - שאז נמשך רוח הטמאה דרך פתחי הטמאה, אבל פרחה בכלו טהור, מאח ר שנתבטל הפתח אין לו כח לטמא, כמו שאין לו כח לעכו"ם לטמא בנגעים (נגעים ג, א), כי דיני הטמאה והטהרה הם נפלאות תמים דעים, ואין כח בנגעים לטמא כי־אם את ישראל דיקא, שאחוזים בהקדשה, וכשפרחה בהן צרעת - מטמאין, אבל העכו"ם שכלם טמאין - אין מטמאין. וכן פרחה בכלו – טהור - כי עקר הטהרה והטמאה נמשך על האדם כפי תקון או פגם הפתחים והצנורות, כמובן בהתורה הנ"ל, במה שאמר (אות ב): וכל המצוות והעברות תלויים בזה בבחינת פתח הנ"ל, שהוא בחינת "פותח את ידיך" וכו' בקדשה, ולהפך נאמר במתים וכו' (תהלים פח, ו): "כמו חללים וכו' והמה מידך נגזרו" וכו' - שפגמו בבחינת פתח הנ"ל, בבחינת התפתחות הידים וכו', עין שם, וקרח כפר בכל זה, כי זה הוא עקר מחלקתו - שכפר במשה שהוא הצדיק האמת שיש לו כח להוציא מכח אל הפעל על־ידי בחינת פתח הנ"ל, על־כן היה ענשו על־ידי (במדבר טז, לב): "ותפתח הארץ את פיה" וכו' וכנ"ל, ועל־ידי־זה בעצמו נתגלה האמת וכנ"ל.