# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1116/61/

אסור ללבש במלבושיהם משום חקת העכו"ם וכן שאר דברים, עין שם (יורה־דעה, סימן קעח).

כי ישראל עם קדוש נבדלו מכל השבעים אמות וזכו להתקרב להשם־יתברך. ועקר ההבדל בין ישראל לאמות הוא רק על־ידי שמירת הברית, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים". שישראל נקראו כלם צדיקים בחינת שומרי הברית (זהר נח נט:). כי על־ידי־זה עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כמבאר במאמר 'האי מאן דאזיל למינסב'. בסימן כט לקוטי חלק א, עין שם. וכן מובא בכמה מקומות בדברי רבנו, עין שם.

ועל־כן צריכין ישראל להיות פרושים ומבדלים מן השבעים אמות בכל הענינים, הן באכילה ושתיה והן במלבושים. והבגדים של האדם מרמזין על מדותיו של האדם, כמובא בספר הא"ב (אות בגדים א), כי המלבושין הם כפי תקון הברית של כל אחד, שבזה תלוי כל המדות, כידוע, עין במאמר סימן כט הנ"ל, שעקר תקון הבגדים שיהיו בבחינת בגדים לבנים, כמו שכתוב (קהלת ט, ח): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". הוא תלוי בתקון הברית, שהוא כלליות הגידין, עין שם. ועל־כן ישראל משנין במלבושיהם מכל השבעים אמות, ויש להם כמה מצות בהבגדים, כגון ציצית ושעטנ"ז. כי הבגדים של ישראל יקרים מאד, כמו שכתוב (שיר השירים ד, יא): "וריח שלמתיך כריח לבנון". כי עקר קדשת ישראל, שהוא שמירת הברית - תלויים ונכרים בהבגדים כנ"ל, כי בגדי ישראל הם בבחינת בגדים לבנים כנ"ל, ועל־כן זכו ישראל לתקון הבגדים, דהינו מצות ציצית שהוא תקון הבגדים, שהוא בבחינת בגדים לבנים, בחינת טלית לבן הפך פגם הברית שמשם פגם הבגדים, דהינו בגדים מלכלכים על־ידי כתמים, בחינת דם נדות, שהוא בחינת בגדים צואים, כי עקר הענש שנענשין להתלבש בבגדים צואים, חס ושלום, הוא רק על־ידי פגם הברית, כמו שכתוב (זכריה ג, ג): "ויהושע היה לבש בגדים צואים". וזה היה על שהיו בניו נשואי נכריות, כי פגם הברית נכר בהבגדים בבחינת (ירמיה ב, לד): "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים", שזה בחינת פגם הברית שהוא כאלו שופך דם נקי, חס ושלום, כמובא (נדה יג.). וזהו "בכנפיך", 'בכנפיך' דיקא שהם המלבושים כנ"ל, הפך כנפי הציצית שהם תקון הבגדים, בחינת בגדים לבנים, שעל ידם תקון הברית, כי ציצית הוא תקון הברית, כמובא במקום אחר (סימן ז). כי בגדים צואים, שהם בגדים מלכלכים מכתמים ודם נדות, שזהו בחינת טלית אדם, שהוא הפך מציצית, שהוא בחינת טלית לבן כנ"ל. כי טלית אדם הוא בחינת עשו, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, כמו שכתוב (בראשית כה, כה): "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער". פרש רש"י: כטלית. עין בדברי רבנו במאמר "ראיתי מנורת זהב". בסימן ח לקוטי חלק א. ועשו הוא עמלק, שהוא עקר פגם הברית, כמובא (סימן נח).

וזה שכלל האסור של מלבושי עכו"ם בחקותיהם. כי חקות שבקדשה, דהינו חקות התורה הם בחינת שמירת הברית, כמו שאומרים: 'וחק בשארו שם וצאצאיו חתם' וכו'. כי החק הוא דבר שאין לו טעם. נמצא, שהוא בבחינת אמונה, מאחר שאין השכל מחיב דבר זה, כי אין לו טעם. ועקר האמונה תלוי בתקון הברית, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר, סימן לא.

ועל־כן תקון הברית נקרא בשם חק וחקה, בחינת חקת התורה, כי על־ידי תקון הברית זוכין לחקות שבקדשה, שהם בחינת אמונה כנ"ל. ועכו"ם שהם בבחינת פגם הברית כנ"ל, יש להם אמונות כוזביות ונקראים גם־כן 'חקת', שהם פגם ונפילת האמונה והחקת שבקדשה. ועל־כן משנים בהנהגותיהם ומלבושיהם, ויש להם כמה הנהגות שהם רק על־פי חק בלי טעם, כי כל זה בבחינת אמונות כוזביות שלהם, שבאים על־ידי פגם הברית כנ"ל. ועל־כן ישראל – עם קדוש, ועקר כלל הקדשה תלוי באמונה, וכל זה תלוי בשמירת הברית כנ"ל. ועל־כן נצטוו (ויקרא יח, ג): "ובחקתיהם לא תלכו" כנ"ל.