# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1116/62/

"ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג).

וזה לשון השלחן ערוך סימן קעח: 'אין הולכין בחקות העכו"ם ולא מדמין להם, ולא ילבש מלבוש המיחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם' וכו'.

כי איתא בדברי רבנו ז"ל במאמר 'אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא' וכו' בסימן כה, לקוטי חלק א - שהסטרא־אחרא נקרא כח המדמה, שמשם באין כל התאוות והבלבולים והמניעות ממדרגות הקדשה וכו', עין שם. ובכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו, וכשרוצין לעלות מדרגא לדרגא הם מתעוררין וכו'. וצריך להכניעם ולשברם, ועקר הכנעתם הוא על־ידי התגלות גדלת הבורא יתברך שמו. וזה נעשה על־ידי צדקה לעני הגון, שעל־ידי־זה נתגלין הגונין שיש בכסף וזהב. כי עקר הגונין הם רק אצל ישראל, בחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר". התפארות הוא כלליות הגונין וכו'. וזה בחינת (ישעיה סא, י): "כי הלבישני בגדי ישע", 'ישע' - אסתכלותא, שהכל תאבין להסתכל בו וכו', עין שם.