# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1116/62/3/

וזה בחינת מה שמובא בדברי רבנו ז"ל, בשיחות הר"ן (סימן עד), שעל־ידי שעושין לעצמו רגז בתפלה, על־ידי־זה זוכין באמת להתפלל בחמימות והתלהבות דקדשה. וכן על־ידי שעושין עצמו כאלו הוא שמח, על־ידי־זה זוכה לשמחה באמת. וכמו כן בכל הדברים וכו', עין שם. כי זה בחינת ברור המדמה שנכלל המדמה בקדשה, שמדמין עצמן לדברים שבקדשה, אף־על־פי שבתחלה אין לו מדה זו באמת, אף־על־פי־כן מדמה עצמו ומנהיג עצמו ומרגיל עצמו במדות אלו והנהגות אלו הישרות של אנשים כשרים באמת ועל־ידי־זה זוכה אחר־כך לכל הטוב באמת.

וצריכין להיות חזק מאד בענין זה ועקשן גדול, אף־על־פי שנדמה לו שזה זמן רב שהוא מרגיל בזה ועדין לא זכה לטוב באמת, אף־על־פי־כן גם זה טוב מה שהוא מדמה עצמו ומרגיל עצמו בהטוב. וגם כי אי אפשר להאדם לידע באמת מתי הוא זוכה לטוב, כי לפעמים ידמה להאדם שהוא רחוק מאד מטוב, וזה בעצמו טוב, וכן להפך. על־כן הוא מחיב תמיד לחבר עצמו לאנשים כשרים ואמתיים ולילך בדרכיהם ולהתדמות למעשיהם, כי זה בעצמו טוב מה שזוכה להתחבר עמהם אפלו אם, חס ושלום, לא יזכה להיות כמותם, אבל באמת אם יהיה חזק בודאי יזכה להיות כמותם ולהכלל בהם, וכנ"ל.