# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1156/61/1/

וזה בחינת שמונה עשרה טרפות, כי הם בחינת תקון הברית, שהוא בחינת 'צדיק ח"י עלמין', כי טרפה אינה חיה ומחמת זה אסורה לאכל, כמו שכתוב (ויקרא יא, ב): "זאת החיה אשר תאכלו", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (חלין מב.): 'דחיה תיכול, דלא חיה לא תיכול' (מה שחי תאכלו, ומה שלא חי - אל תאכלו), כי סטרא דמותא שריא עליה (צד המות שורה עליו) שהוא בחינת פגם הברית. וזה בחינת: 'זאת החיה' - 'זאת' דיקא בחינת שלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת 'זאת', כמו שכתוב (בראשית מט, כח): "וזאת אשר דבר" (כמו שכתב רבנו שם), דהינו שישראל אין רשאין לאכל כי־אם זאת החיה דיקא, שהיא מסטרא דחיי (מצד החיים), שהוא בחינת זאת, בחינת שלמות לשון־הקדש, בחינת תקון הברית כנ"ל. על־כן אסור לאכל ח"י טרפות, כדי לזכות לבחינת חיים, בחינת 'צדיק ח"י עלמין', כנ"ל.

וזה שכתוב (שמות כב, ל): "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו" - 'לכלב' דיקא, כי אליו נמסר בחינת פגם הברית, כמו שכתוב (משלי ל, טו): "לעלוקה שתי בנות הב הב", כמו שכתב רבנו במאמר: "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (בסימן נ). כי כשהבהמה נשחטת כראוי על־ידי בחינת חרב הנ"ל, שהיא בחינת שלמות לשון־הקדש והיא כשרה בבדיקה, שאין בה שום טרפות, אזי הוא בבחינת קרבן כנ"ל. ואזי הוא בבחינת 'אריה נחית למיכל קרבנא' (אריה יורד לאכל את הקרבן), אבל כשהבהמה נטרפת וסטרא דמותא שריא עליה, שהיא בחינת פגם הברית, אזי היא ראויה לכלב דיקא כנ"ל. בבחינת 'כלבא נחית' (הכלב יורד) שהוא הפוך מחרב פיפיות שבקדשה כנ"ל, כי הוא בחינת 'מרה דאית לה תרי פיות' וכו' (אבר המרה שיש לו שתי פיות), עין שם.

וזה שכתוב אצל טרפות גם־כן (שמות כב, ל): "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה" וכו', כי הוא בחינת קדשה, בחינת שמירת הברית כנ"ל. וזהו שנכללו כל הטרפות בשלחן ערוך (בסימן כט) בשמונה מיני טרפות כנגד בחינת תקון הברית, שהוא בחינת שמינית כנ"ל (בהלכות שחיטה הנ"ל). וזהו שבפרטיות נמצא שבעים טרפות, כמו שחשבו הרמב"ם (בהלכות שחיטה י', ט), כנגד שבעים אמות, וצריך לשמר משבעים טרפות כדי להנצל מרע הכולל של שבעים אמות הנ"ל.