# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1156/61/2/

ועל־כן עקר הטריפות תלוי בראה. כי שם עקר הרוח חיים המקרר החמימות, שעל ידו עקר תקון הדעת, כמובא בדברי רבנו (סימן רכה). ותקון הדעת הוא תקון הברית כנ"ל. ועל־כן 'חמש אוני אית לראה' (חמש אזנים [בליטות] יש לריאה), כנגד חמשה חמשי תורה (כמו שכתב רבנו בסימן ח') כנגד ה' הדעת, כי שם תלוי עקר הדעת, כנ"ל. ועל־כן אין צריכין לבדק אחר שום טרפות, כי־אם הראה צריכה בדיקה, משום דשכיחי בה טרפות (שמצוי בה טרפות יותר מבשאר האברים), כמו שכתוב בשלחן ערוך (יורה־דעה, סימן לט). כי זה כלל, שעקר התגברות הסטרא־אחרא הוא רק במקום שיש קדשה יתרה. ועל־כן בהראה ששם עקר הרוח חיים וקיום הדעת, על־כן שם הם מתגברים לגרם לה טרפות. ועל־כן שכיח בה טרפות.

ועל־כן אם נטל הטחול – כשרה (חלין מב:), כי הטחול הוא הפך הראה, כי הטחול הוא יונק מעכירת הדמים, מטרוף הדעת, והוא סטרא דמותא, ועל־כן אין תלוי בו החיות, ועל־כן כשרה אם נטל, כי טרפה היא בחינת פגם הברית, פגם הדעת כנ"ל. ועל שם זה נקרא טרפה לשון טרוף הדעת, כי טרפה היא בחינת פגם האכילה שמשם יונק הכסילות וטרוף הדעת המזכר במאמר 'ויהי הם מריקים שקיהם' (בסימן יז), ומשם יונק העבודה־זרה (כמו שמבאר שם). וזה בחינת הטחול שעקר יניקתו והתגברותו על־ידי טרוף הדעת, בחינת טרפות הנ"ל, כי טחול הוא הכסילות בחינת (קהלת ז, ו): "שחוק הכסיל", עבודה־זרה, 'אל אחר', כמו שאיתא בזהר הקדוש (פנחס רלג.). ומובא במאמר 'צוית צדק' (בסימן כג), כי עקר התגברות הטחול הוא על־ידי פגם האכילה, כמו שכתוב (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה", שזה בחינת התגברות הטחול שהיא עצבות ומרה שחורה, עבודה־זרה, אנפין חשוכין (פנים חשוכות), עצבות ומרירות הפרנסה (כמו שמבאר כל זה במאמר 'צוית צדק' הנ"ל). וכל זה נעשה על־ידי פגם האכילה, כי "בעצבון תאכלנה" נגזר על פגם האכילה, כמו שכתוב (בראשית ג, יא): "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת". ועל־ידי־זה נגזר – "בעצבון תאכלנה", שהוא התגברות הטחול כנ"ל, כי להפך כשהאכילה בכשרות, דהינו שנשמרין מהטרפות ואז הוא הכנעת הכסילות שהוא בחינת הטחול כנ"ל, ואזי יש פרנסה ברוח בבחינת (תהלים קיא, ה): "טרף נתן ליראיו", כמו שכתב רבנו (בסימן יז), דהינו כשישראל שומרין עצמן מטרפה, אזי "טרף נתן" וכו'. כי עקר הפרנסה תלויה בשלמות הדעת ושמירת הברית [כמו שכתב רבנו בכמה מקומות (לקוטי מוהר"ן סימנים יא כט נו)].

ועל־כן רב הטרפות - כגון נקב ונחתך ונטל - אין פוסל בטחול (יורה־דעה, סימן מג), כי אין החיות תלוי בו, כי, אדרבא, היא סטרא דמותא, כסילות, עבודה־זרה, אך אף־על־פי־כן שיך בו קצת טרפות, דהינו שצריך לשאר ממנו מעט אם נקב בסומכיה (בחלקו העבה), דהינו כעבי דינר זהב, כי גם הכסילות הוא קיום הבנין, וצריך לתן לו יניקה וחיות בצמצום גם־כן, כמובא. וכדמשמע במאמר 'ויהי הם' הנ"ל, שזה קיום הדעת כשנותנין להכסילות יניקה גם־כן, רק שיהיה בצמצום גדול כדי חיונו. על־כן קצת חיות מועט תלוי בהטחול, שהוא הכסילות, וצריך שישאר ממנו מעט כדי חיונו בצמצום.

וזה ששערו רבותינו ז"ל - שעור חיותו כעבי דינר זהב. כי משם יניקתו וחיותו, בחינת (איוב כח, ו): "ועפרות זהב", שזה בחינת (בראשית ג, יד): "ועפר תאכל כל ימי חייך", שזה בחינת הטחול, שהוא עצבות ודאגות הפרנסה - 'בעצבון תאכלנה' הנ"ל, שזה בחינת 'שחוק הכסיל', הינו תאות ממון, [כמובא כל זה בזהר הקדוש (תקון ע דף קלד.) ומבאר היטב במאמר "צוית צדק" הנ"ל], 'עפר איהו קר ויבש, אוף הכי טחול' וכו' (העפר הוא קר ויבש, ודגמתו הטחול [שהוא קר ויבש]), עין שם. והכלל, שהטחול איהו בחינת תאות ממון שזה בחינת עפרות זהב, בחינת כסילות, עבודה־זרה (כמו שמבאר שם). ואף שזה הפך החיות, אף־על־פי־כן צריך לשאר מעט ממנו כדי חיותו בצמצום, כי צריך לתן חיות גם לכסילות והוא גם־כן קיום הבנין כנ"ל. וזה בחינת רוח צפון שנשאר חסר בבנין העולם, כדי לתן מקום להם, כי שם מקומם וחיותם בבחינת (ירמיה א, יד): "מצפון תפתח הרעה". וזה בחינת 'עפרות זהב' הנ"ל, כמו שכתוב (איוב לז, כב): "מצפון זהב יאתה".

ועל־כן הקרבנות שהיו באים כדי להכניע הכסילות כנ"ל, אף־על־פי־כן היו מקבלים חיות גם בחינת הכסילות מן המזבח (כמו שכתב רבנו שם), והינו העשן של הקרבנות, כמובא (זהר תרומה קל.). ועל־כן היה העשן מתעקם לצד צפון כדי לתן להם חלק, בחינת "מצפון תפתח" וכו', בחינת "מצפון זהב". וזה בחינת הטחול, בחינת "עפרות זהב", 'כסילות' וכו'. וצריך לתן לו גם־כן חיונו בצמצום כנ"ל.