# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1156/62/

על־פי המאמר 'ויהי מקץ שנתים ימים' וכו', בספר הראשון סימן נ"ד, עין שם כל המאמר כלו.

והכלל, כי צריך לשמר מאד את הזכרון, דהינו לזכר תמיד בעלמא דאתי וכו'. ולשמר את הזכרון צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע־עין וכו' וכו'. ואפלו מי שהוא טוב עין צריך לשמר את עצמו מכח המדמה וכו'. והכח המדמה בא על־ידי לשון הרע, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות וכו'. והמוציא דבה הוא כסיל. וכשהדעת נסתלק ממנו - נופל מאהבת השם־יתברך ונופל לאהבת הבהמיות, בבחינת (הושע ד, ו): "כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי". 'כהן' הוא בחינת אהבות קדושות, בחינת (ישעיה מא, ח): "אברהם אהבי", בחינת (ויקרא ה, יב): "וקמץ הכהן" וכו'. וזה הכח המדמה הוא מחזר ומבקש תמיד כלי לשרות שם. ועל־כן הוא מחזר תמיד לשרות על פי שונה הלכות וכו', כי הם בוראים כל דבר בתורתם וכו'. וזה בחינת (בראשית מא, לב): "ועל השנות החלום וכו' כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו" וכו'. וזה בחינת "חלום פרעה", הינו הכח המדמה "אחד הוא", הוא בא מאחד, הינו מאהבה, הינו מאהבות הנפולות וכו'. ועל־כן גזר פרעה על הזכרים, בחינת זכרון הנ"ל, שנפגם על־ידי כח המדמה, שהוא בחינת פרעה וכו' כנ"ל.

ולהכניע הכח המדמה, הוא על־ידי יד וכו', הינו על־ידי בחינת שמחה, בחינת (דברים יב, ז): "ושמחתם בכל משלח ידכם". וזה בחינת כלי זמר שמנגנין ביד, שעל־ידי־זה שורה הנבואה על הנביאים, כמו שכתוב (מלכים־ב ג, טו): "קחו לי מנגן", כי הכלי הוא התאספות רוח והוא מערב טוב ורע, כי יש עצבות רוח, רוח נכאה, רוח רעה וכו'. ויש רוח טובה, בחינת רוח נבואה, רוח הקדש וכו'. וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה וכו' מתוך עצבות רוח וצריך להיות יודע נגן וכו', כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכון, לבנות השמחה בשלמות וכו'. ועקר התקבצות ובנין הרוח טובה וכו' הוא על־ידי היד, כי שם פקדונות הרוחות, כמו שכתוב (תהלים לא, ו): "בידך אפקיד רוחי" וכו'. וצריך שיהיה הכלי שלם, כי כשאין הכלי שלם, אזי הוא בחינת (משלי כט, יא): "כל רוחו יוציא כסיל", ואז יוצא כל הרוח המערב טוב ורע וחוזר ומתגבר המדמה חס ושלום, בבחינת (תהלים קמו, ד): "תצא רוחו ישב לאדמתו" וכו'.

וזה בחינת (בראשית מא, א): "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם" וכו'. והתקון של המדמה שהוא בחינת פרעה, הוא על־ידי יוסף בחינת (שם מא, לח): "איש אשר רוח אלהים בו" וכו'. בחינת (שם מו, ד): "ויוסף ישית ידו על עיניך", כי על־ידי יוסף, על ידו נשמר העין מכח המדמה וכו' כנ"ל. וזה בחינת (תהלים עז, ז): "אזכרה נגינתי בלילה" וכו' (עין שם כל זה היטב).