# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1156/62/8/

וזה בחינת ירידת יוסף למצרים שמכרוהו השבטים על שהיה מביא את דבתם רעה אל אביהם - שהוא חטא לשון הרע, שעל־ידי־זה נופלים לבהמיות, לכח המדמה, שהוא בחינת פרעה ומצרים. ועל־כן נאמר שם (בראשית לז, לא): "וישחטו שעיר עזים" וכו'. ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ז): שכל הדברים שדבר עליהם בכלם לקה וכו', כי אפלו בשעת הקלקלה שחטו שעיר עזים וכו', כי הוא דבר עליהם שמזלזלין בבני השפחות וחשודין על איבר מן החי, וחשודין על העריות, וכלם הם בחינה אחת. כי מה שמזלזלין בבני השפחות זה בחינת לשון הרע, כי המדבר לשון הרע מבזה את האדם. וזה בעצמו בחינת שחשודין על איבר מן החי, שאוכלין בלא שחיטה, שזהו גם־כן פגם המדמה. וזהו שחשודין על העריות, הינו פגם הברית שהוא פגם הזכרון וכו'. והם שנאו אותו על זה, כי אמרו שהם נקיים מכל זה, ואדרבא, הוא מוציא דבה עליהם, שמחמת זה ראוי לשנאתו, כי פוגם באהבה דקדשה על־ידי־זה כנ"ל, בבחינת (הושע ד, ו): "כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי". וזהו (בראשית לז, ח): "ויסיפו עוד שנא אתו על חלומותיו ועל דבריו". פרש רש"י, שהיה מוציא דבה עליהם, שעל־ידי־זה ראוי לשנאותו כנ"ל. וזהו 'על חלומותיו ועל דבריו', כי החולם הוא בחינת המדמה, והם אמרו שעל־ידי שהוא מוציא דבה, על־ידי־זה נפל להמדמה, ועל־ידי־זה חלומותיו שבאים מהמדמה אינם אמת וראוי לשנאו עליהם כנ"ל. ועל־כן מכרוהו למצרים, ששם הוא ממשלת פרעה שהוא בחינת המדמה. ואפלו בשעת הקלקלה שחטו שעיר עזים, להורות, שהם נקיים מאיבר מן החי. כי אצלם המדמה מברר ומתקן, שזהו בחינת שחיטה, כנ"ל.

ויוסף על־ידי גדל צדקתו, שעמד בנסיון ושמר את הברית, שעקר ברור תאות הבהמיות הוא על־ידי שמשברין תאוה זו, שהיא עקר תאות הבהמיות. ועל־ידי ששבר תאוה זו - על־ידי־זה זכה לברר גם במצרים את המדמה במקום תקף שליטתו שהיא ערות הארץ. ועל־כן זכה לפתר חלומות, שזהו בחינת ברור המדמה, כי החלום על־ידי המדמה ומחמת ערבוב המדמה, על־ידי־זה אין יודעין הפתרון האמתי, אבל יוסף שזכה לתקן המדמה ולבררו, על־ידי־זה ידע פתרון כל החלומות, ועל־כן היה יוסף מכרח להיות אצל שלשת שרי פרעה שהם, שר הטבחים ושר המשקים ושר האופים. כי גם להם היה משרת מתחלה, כמו שכתוב (שם מ, ד): "וישרת אתם", כי היה מכרח להכניע שלשה שרים הנ"ל, שעל ידם התגברות המדמה כנ"ל. והוא זכה להכניעם במקום תקף ממשלתם. ועל־ידי שתלה בבשר ודם נתוסף לו שתי שנים.

וזהו (שם מ, כג): "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" - 'ולא זכר' דיקא, כי הם בבחינת שכחה שבא מהמדמה שמתגבר על־ידי השלשה שרים כנ"ל, כי יוסף יש לו כח לבררם, לפתר חלומותיהם, אבל הם בעצמם רחוקים מזכרון, כי הם בחינת המדמה, בחינת שכחה. ואחר־כך כשקבל ענשו עוד שתי שנים, זכה לברר הכל. "ויהי מקץ שנתים ימים" וכו' (שם מא, א). אז "ופרעה חלם", שהוא המדמה וכו' כנ"ל. ואז נתעלה יוסף "ויריצהו מן הבור ויבא אל פרעה" ופתר לו את החלומות והכניע וברר את המדמה, כי עקר תקון המדמה על־ידי יוסף הצדיק, בחינת 'ויוסף ישית ידו על עיניך' כנ"ל. ועל־כן כשבאו אחיו אצלו נאמר (שם מב, ט): "ויזכר יוסף את החלמות" וכו'. 'ויזכר' דיקא, כי החלומות של יוסף הצדיק שתקן את המדמה הם בבחינת זכרון כנ"ל.