# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1156/63/

ענין שמונה עשרה טרפות

כי כתב רבנו ז"ל במאמר (בסימן נ'): "הצילה מחרב נפשי מיד כלב" וכו' (תהלים כב, כא) שיש 'מיין מתוקין', שהוא בחינת שמירת הברית. ויש 'מיין מרורין' וכו', שהוא פגם הברית. ואז 'כלבא נחית למיכל קרבניה' וכו' (הכלב יורד לאכל את קרבנו), עין שם.

והאכילה היא במקום קרבן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה): 'שלחן מכפר כמזבח'. ועל־כן צריך שיהיה שלם מכל שמונה עשרה טרפות, כי שמונה עשרה טרפות הם בחינת פגם הברית, שהוא צדיק ח"י עלמין. ועל־כן נאמר בטרפה (שמות כב, ל): "לכלב תשלכון אתו". כי אז כלבא נחית וכו'. ובזה מחבר מה שסים שם רבנו ז"ל מאמר רבותינו ז"ל (תענית יא:): 'האי בר בי רב דיתיב בתעניתא' (אותו תלמיד־חכם שיושב בתענית), שלכאורה אין לו חבור שם, אך באמת גם האכילה היא במקום קרבן וכשאינו אוכל בכשרות כראוי, חס ושלום, אזי 'כלבא ליכול' וכו'. ועל־כן צריכין שתהיה הבהמה שלמה מכל שמונה עשרה טרפות, ואז המאכל עולה בקדשה ונכלל בבחינת צדיק ח"י עלמין, ואז 'אריה נחית ואכל קרבניה'.

ועל־כן עקר הטרפות תלוי בראה, כי הראה היא בבחינת שמירת הברית, שהיא שמירת הדעת, כמובא בדברי רבנו במקום אחר (סימן רכה), שעל־ידי הראה נתקים לחות ושמנונית הגוף, שעל־ידי־זה עקר קיום הדעת, ועל־ידי־זה עקר קיום המח שבעצמות שהם בחינת מיין מתוקין הנ"ל, בחינת (תהלים לה, י): "כל עצמותי תאמרנה" (כמבאר במאמר הנ"ל). וזהו (שמות כב, ל): "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" וכו', כי 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה' (ויקרא רבה כד, ו). כי שמירה משמונה עשרה טרפות היא בחינת שמירת הברית כנ"ל. ועל־כן אז נקראים 'אנשי קדש', כנ"ל.

הלכות טרפות הלכה ד' - נכללת בהלכות שחיטה הלכה ד' (אות ט').

והלכה ה' - נאבדה, כנכתב לעיל בסוף הלכות שחיטה הלכה ה'.