# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1437/62/3/

נמצא, שהשחיטה היא בבחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח הנ"ל. שזהו בחינת "ויעמד פינחס ויפלל" כנ"ל. על־כן אחר השחיטה צריכין לתן מהבהמה לכהן הזרוע והלחיים והקבה, שכלם הם בשביל מעשה פינחס, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנ"ל, כי אי אפשר לאכל בשר הבהמה כי־אם על־ידי בחינת העבדא של פינחס, שקנא על מעשה זמרי שהוא תאות נאוף, שהוא רוח הבהמיות, תאות הבהמיות, שעקר התגברותו להכניע זאת, היה על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין', בחינת "ויעמד פינחס ויפלל", שזהו בחינת תקון השחיטה על־ידי החרב פיפיות במקום הצואר כנ"ל. ועל־כן צריכין כנגד העבדות של פינחס לתן מהבהמה להכהן הזרוע והלחיים והקבה, כי עקר תקון הבהמה, דהינו להכניע רוח הבהמיות שאז דיקא היא ראויה לאכילת ישראל, הוא על־ידי בחינת פינחס, בחינת "ויעמד פינחס ויפלל" כנ"ל. ועל־ידי שנותנין הזרוע והלחיים והקבה להכהן, והכהן הוא בחינת חסד, בחינת תקון הדעת דקדשה שהוא בבחינת רחמים וחסד כמבאר שם. על־ידי־זה מוציאין הדעת מהסטרא־אחרא על־ידי בחינת מעשה פינחס שלקח רמח "ויעמד ויפלל" וכו', דהינו בחינת תפלה־בחינת־דין כנ"ל. ומוציאין הדעת וכל הקדשות מהסטרא־אחרא, ומחזירין הכל אל הקדשה לבחינת דעת ורחמים דקדשה שהוא בחינת כהן, כנ"ל.