# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1437/62/6/

ועל־כן שחיטת נכרי נבלה וכו' (יורה־דעה, סימן ב), כי תקון השחיטה שהוא על־ידי בחינת 'תפלה־בבחינת־דין', אי אפשר שיהיה נעשה על־ידי עכו"ם, כי צריכין לזה בעל־כח גדול שיוכל לעשות תקון זה של בחינת ה'תפלה־בבחינת־דין', אבל העכו"ם הם מסטרא דדינא קשיא, ועל ידם לא די שלא יכניע את הסטרא־אחרא והדין, אדרבא, חס ושלום, יתגבר ביותר בחינת הדין והסטרא־אחרא, כי משם שרש העכו"ם. ועל־כן לא רצתה רבקה שיעשה עשו המטעמים, כי ידעה שאי אפשר שעשו יעשה התקון על־ידי החליף של השחיטה שהוא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין', כי אדרבא! על־ידו יתגבר יותר חס ושלום. אבל ישראל הם כלם בבחינת בעלי־כח, בחינת (תהלים קג, כ): "גברי כח עשי דברו" וכו'. ועל־כן הם יכולים לתקן ולהכניע רוח הבהמיות, העדר הדעת על־ידי החליף של שחיטה שהיא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח כנ"ל. ועל־כן צריך השוחט שיהיה ממחה ומחזק, כי ממחה זה שלמות הדעת, כי צריך שיהיה דעתו בשלמות כדי שיוכל לתקן פגם הדעת שהיא בחינת בהמיות. וגם צריך שיהיה בעל־כח לזה, שיוכל לתקן הבהמה על־ידי החליף, שהוא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' כנ"ל. שזה בחינת מחזק שלא יתעלף, שזהו בחינת בעל־כח ואז יוכל לתקן ולברר רוח הבהמיות וכו', כנ"ל.

ועל־ידי־זה נעשין גרים וכו' וכו', ועל־ידי־זה זוכין לבחינת 'הנגון שיתער לעתיד', ועל־ידי־זה גדלים כל הריחות והיראות שהוא מזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא, בבחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו" (כמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב). ועל־כן על־ידי השחיטה דיקא שהוא בחינת תקון הנ"ל של הבעל־כח וכו' כנ"ל, אז דיקא יכולין לאכל מהבהמה, כי אז מתגבר בחינת מזונא דנשמתא. ואז היא ראויה למאכל ישראל, כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחינת מזונא דנשמתא דיקא, ולא בבחינת מזונא דגופא. כי מזונא דגופא הוא בחינת עשו, בחינת (שם כה, ל): "הלעיטני נא". ומזונא דנשמתא, דהינו אכילה בקדשה, בחינת (משלי יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", זה בחינת יעקב שהוא מכניע את עשו בבחינת: 'וידו אוחזת' וכו', על־ידי בחינת התקון הנ"ל של הבעל־כח, שמתפלל 'תפלה־בבחינת־דין', שזה בחינת שחיטה, כנ"ל.

הלכות מתנות כהנה הלכה ג' - נכללת בהלכות שחיטה הלכה ד (אות טו) ובהלכות ביצים הלכה ג' (אות ג').