# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/61/11/

ועל־כן מצינו שאסור דרבנן חמור מאסור דאוריתא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין כא:): 'חמורים דברי סופרים יותר משל תורה', אף שלדינא בודאי אסור דאוריתא חמור הרבה יותר - כי ספק דאוריתא לחמרא וספק דרבנן לקלא, אך יש בזה אפנים בבחינת שוגג ומזיד, שבאפן אחד שוגג חמור מן המזיד, כי קלפת עץ הדעת קשה ביותר, כנ"ל בהלכות חלב (הלכה א), כמו כן בבחינה זו אסור דרבנן חמור מאסור דאוריתא כנ"ל, וכן בבחינה זו ספק אסור חמור מאסור ודאי, כמו שמובא (רמ"א, ארח־חיים, סימן תרג). כי אשם תלוי ביקר מחטאת, כי הספק הוא בבחינת עץ הדעת שהיא קלפה קשה ביותר כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ד:): 'העובר על דברי חכמים חיב מיתה', וכן אמרו (נדרים ז:): 'כל מקום שנתנו בו חכמים עיניהם - או מיתה או עני', כי העובר על דברי חכמים, בחינת תורה שבעל־פה, הוא בחינת חטא עץ הדעת טוב ורע, בחינת תרגום, כנ"ל, ועל־כן הוא חיב מיתה, כמו שכתוב (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו מות תמות", וזה שאמרו: 'או מיתה או עני' - זה בחינת "בעצבון תאכלנה", שהוא בחינת עניות שנגזר על פגם חטא עץ הדעת, שהחליף השם־יתברך הגזרה ממיתה לעני, כי עני חשוב כמת (נדרים ז:).

וזהו בחינת 'כל מקום שנתנו בו חכמים עיניהם' - עיניהם דיקא, כי המורד כנגדם ועובר על דבריהם הוא פוגם בבחינת העינים, בבחינת עין הרע של שבעים אמות שנדבק בהם, חס ושלום, על־ידי פגם עץ הדעת שהוא העובר על דברי חכמים כנ"ל, ועל־כן נענש מבחינת עינים, כי שם מגיע פגם שלו כנ"ל, ועל־כן נקראים החכמים (בבא־בתרא ד:) "עיני העדה", כי על ידיהם נתתקן בחינת עיני הקדשה, שהוא בחינת שמירת הברית שתלוי בעינים, כנ"ל בהלכות בשר שנתעלם מן העין (הלכה ב), שתקונו דיקא על־ידי עיני העדה, שהם החכמים, שהם בחינת תורה שבעל־פה, שהוא בחינת תקון התרגום וכו', כנ"ל.