# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/61/13/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה סו:): ריחא לאו מלתא, וכן סוברין כמה דעות (יורה־דעה, סימן קח), כי עקר הפגם הוא בבחינת הטעם כנ"ל, שהוא בחינת הדבור כנ"ל, ששם יש אחיזת השבעים אמות כנ"ל, אבל בבחינת הריח - אין להם אחיזה כלל, כי הריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף [כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות מג:)], ועל־כן הריח הוא בבחינת קדשת הברית, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר (סימן ב), וכמו שכתוב לעיל (בהלכות סכה, הלכה א), ועל־כן אין להרע הכולל של שבעים אמות שום שליטה שם, כי הוא בבחינת נשמה, שאין שם שליטה להם, כידוע, ועל־כן אין הריח אוסר, כי בחינת הריח אינו נפגם כנ"ל, וזהו שדקדקו רבותינו ז"ל ואמרו: ריחא לאו מלתא - הינו שאינו בבחינת דבור, ששם מגיע הפגם כנ"ל, כי הריח למעלה ממנו, כנ"ל.