# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/61/3/

אבל במקום שאין טעם, כגון יבש ביבש, נתבטל ברב (יורה־דעה, סימן קט), כי "אחרי רבים להטות" כתיב - 'להטות ממש', כי יש כח בהרב להטות את האסור ולבטלו ממש, כמו שמובא בדברי רבנו, נרו יאיר (בסימן קפא). כי יש כח בהנפשות כשמתקשרין על נפש אחד להכניעו ולהפילו. ועל־כן כשהרב של התר, יש כח להנפשות שיש שם להתגבר על נפש האסור ולבטלו ממש.

וכל הבטולים אינם אלא כשאין האסור נכר, אבל כשנכר האסור - אין לו שום בטול (תוספות חלין צה. דבור המתחיל 'ספקו אסור'), כי בטול כל האסורין הוא בטול ממש. דהינו שמבטלין את האסור שהוא הקלפה עד ששב לבחינת התר, אבל כל זמן שאין האסור הנ"ל עובר ממנו - אין לו שום בטול, ועל־כן יש כמה וכמה אסורין שאין להם בטול עולמית, כגון חמץ בפסח וכדומה לו, כי מחמת ששם נדבק מאד הרע ביותר, על־כן אי אפשר לבטלו, ועל־כן אסור לאכלו, מאחר שעל כל פנים נמצא האסור שם, כי עקר בטול האסור הוא בטול ממש כנ"ל - לבטל לגמרי האסור שהיא הקלפה משם כנ"ל, ועל־כן כשהאסור נכר - אין לו בטול, כי אין הקלפה, שהיא האסור, שהיא בחינת הרע של שבעים לשונות כנ"ל - נפרד משם, מאחר שהעין שולטת בו ונכר בו שהוא אסור, כי עקר כל האסורין הוא על־ידי בחינת עין הרע של השבעים אמות, כנ"ל בהלכות בשר שנתעלם מן העין (הלכה ב'), עין שם, ובכל מקום ששולט בו העין ביותר - שם נאחז הרע־עין ביותר כנ"ל, עין שם.