# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/61/4/

ומחמת זה ישראל מצינים במצוות - כדי שלא יתערבו בגוים, חס ושלום, ועל־כן הזהירם השם־יתברך שכשיבואו בגלות של השבעים אמות - שיהיו מצינים במצוות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שיר השירים א, ח): "צאי לך בעקבי הצאן", עין שם בפרוש רש"י, שהביא שם לפסוק (ירמיה לא, כ): "הציבי לך צינים" וכו', כי המצוות הם ציונים ממש, בחינת סימנים - כדי שיהיו נכרין שהם זרע ברך ה', בבחינת (ישעיה סא, ט): "כל ראיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'", כדי שיתפרדו מהם כל פועלי און, ולא תשלט בהם עיניהם על־ידי שהם נכרין ונרשמין בסימני הקדשה שהם המצוות. וביותר צריך לזהר להיות נרשם בציונים וסימנים הנ"ל בעת שנופלים, חס ושלום, בגלות, כמו שכתוב: "הציבי לך צינים" - כדי שלא יתערבו ביניהם ויתדבקו בו, כנ"ל.

וזהו בחינת סימני טהרה של בהמות וחיות ושאר מינים טהורים שבראם השם־יתברך בסימנים דיקא - כדי שיהיו נכרין לעין כל שהן מן הקדשה כנ"ל. וכן השחיטה היא בחינת סימן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין בית יוסף יורה־דעה סימן קיח): שהשחיטה היא סימן. וכן אחר־כך צריך לעשות סימנים בהבשר - כדי שלא יאסר משום בשר שנתעלם מן העין, כמו שאמרו שם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה כח.): (ר"א) רבה בר רב הונא חתך לה אתלת קרנתא וכו' (היה חותך את הבשר ששלח ביד שליח בצורת משלש), עין בגמרא. וכן להפך כשהדבר נכר ביניהם על ידי שאין בו סימני קדשה, או על־ידי סימני טמאה, אזי אין לו שום בטול, כי אין הרע הנ"ל נפרד משם, מאחר שנכר לעין, כנ"ל.