# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/61/9/

וזה בחינת ספק דאוריתא, שהוא בחינת תרגום, בחינת עץ הדעת, כי הספקות הם בחינת שגגות, שהם מהסתרת הידיעה וערבוב הדעת, שמזה באים הספקות והשגגות, שהם בחינת 'עץ הדעת טוב ורע', שמשם בא ערבוב הדעת, כמובא לעיל בהלכות חלב ודם (הלכה א). כי הוא בחינת תרדמה ושנה, שהוא הסתלקות המחין, שמשם באין הספקות והשגגות. וכן מובא בדברי רבנו בפרוש, שהשגגות הם בבחינת עץ הדעת, כמו שמבאר שם. וזהו גם־כן בחינת הספקות כנ"ל, כי הספק הוא ממצע בין טוב לרע, כי הוא מספק אם הוא טוב או אם הוא רע.

ועל־כן ספק דאוריתא לחמרא - כי הוא בחינת תרגום הסמוך לרע הכולל, בחינת אסור דרבנן, מאחר שהוא מספק באסור תורה, שכשהאסור ודאי הוא רע הכולל לגמרי, על־כן גם כשנולד ספק אסור ויצא מודאי אסור לספק, דהינו מבחינת רע לגמרי לבחינת עץ הדעת שמערב טוב ורע כנ"ל, עם כל זה, הוא בחינת הרע שוה עם הטוב, כי הספק כמחצה על מחצה דמי, ועל־כן אף שאינו רע לגמרי, אף־על־פי־כן הוא אסור בבחינת אסור עץ הדעת, בחינת לשון תרגום שלא נתברר, כי הוא סמוך לרע הכולל, שזהו בחינת אסור דרבנן. וכן יש דעות שספק דאוריתא הוא שוה עם אסור דרבנן.

אבל ספק דרבנן לקלא, כי הוא בחינת רבו טוב, מאחר שאפלו ודאי אסור דרבנן אינו אסור, כי־אם בבחינת תרגום שהוא מערב טוב ורע. ועכשיו שהוא ספק אסור דרבנן ויצא מבחינת ודאי לבחינת ספק הנ"ל, שהוא גם־כן מחצה על מחצה. נמצא, שרבו טוב והוא שוה עם ספק ספקא דאוריתא שהוא גם־כן מתר, מאחר שרבו להתר, והוא בחינת רבו טוב, מאחר שיש שני צדדים לקלא, וכמובא בה פוסקים, שספק ספקא מתר מטעם רב, והוא שוה לספק אסור דרבנן שהוא גם־כן מתר מטעם רב כנ"ל, כי כיון שרבו טוב הוא התר, כי גם כל דברים המתרים הם בחינת רבו טוב, כנ"ל.

וזהו גם־כן בחינת בטול ברב, כי כיון שנתערב האסור בהתר ואינו נכר, נמצא שיצא מכלל ודאי אסור לספק, דהינו מבחינת רע לגמרי לבחינת עץ הדעת כנ"ל, אך כל זמן שאין בו רב אסור בבחינת אסור הבא מבחינת עץ הדעת, בחינת תרגום, בחינת שוגג, שהוא בחינת ספק כנ"ל, אבל כשיש בהתערבת רב התר - אזי הוא בחינת רבו טוב ואזי הוא מתר, כנ"ל.

ועל־כן מחמירין להשליך אחד ולתלות בו האסור (יורה־דעה, סימן קט), אף שלכאורה אין לזה שום שיכות, כי שמא משליכין מן ההתר, אמנם תכף כשנתערב האסור בהתר ואינו נכר לעיניהם כנ"ל, אזי האסור אבד כחו ואינו עומד במקומו, רק הוא בבחינת התערבת, כי זהו בחינת תערבת, כי הוא תערבת ממש, שבחינת האסור בחינת הרע הנ"ל - יצא ממקומו ונתערב ממש בתוך בחינת ההתר, כי מתחלה היה בחינת רע לגמרי, שהוא ודאי אסור, ועכשיו הוא ספק שהוא בחינת תרגום, כנ"ל. ועל־כן נמצא עתה, שכל התערבת הזאת הוא כמו גוש אחד שיש בו טוב ורע, ומאחר שרבו טוב מתר כנ"ל, אך אף־על־פי־כן מאחר שיש בו עכשיו הרבה רע יותר מבתחלה כשהיה ההתר לבדו. ועל־כן אף שמן הדין מתר כל התערבת, מאחר שעל כל פנים רבו טוב כנ"ל, אף־על־פי־כן מחמירין ולוקחין אחד מן התערבת ומשליכין אותו ותולין בו האסור, כי יש בנו כח לתלות בו האסור, לתלות בו ממש, מאחר שבאמת עתה הכל מתר, כי נתבטל ברב, כי רבו טוב מתר כנ"ל, על־כן יש לנו כח לברר הרע מן הטוב, וכשמוציאין אחד מן התערבת לשם אסור - אזי נמשך עליו כל האסור, דהינו כל בחינת הרע שיש עתה בכלל התערבת כנ"ל, כי האסור נמשך ונתלה במה שמוציאין את אחד ומחזיקין אותו בעינינו לאסור, אזי שורה עליו הרע־עין הנ"ל, כי עקר כל האסורים תלוי על־ידי שמחזק ונכר לאסור שעל־ידי־זה שורה הרע־עין, כנ"ל בהלכות בשר שנתעלם מן העין (הלכה ב').