# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/62/1/

ולכאורה הדבר תמוה, איך יוכל האסור להתהפך להתר על־ידי הבטול, כי אף־על־פי שיש ששים, אף־על־פי־כן הלא אנו יודעין שהאסור מערב כאן בודאי ואיך אנו יכולין לאכל האסור על־ידי בטול?!

אך הענין על־פי מה שכתב רבנו ז"ל, על פסוק (בראשית כב, ז): "ואיה השה לעלה" (בלקוטי תנינא, סימן יב), עין שם היטב, כי הוא ענין עמק ודק מאד מאד,

והכלל, שכשנופלין, חס ושלום, למקום שנופלין, אזי כשמתחילין להסתכל על עצמו, שרחוקין מאד מכבודו יתברך, ומתחילין להתגעגע ולהצטער ולחפש ולבקש "איה" מקום כבודו, על־ידי־זה עולין בתכלית העליה, בבחינת 'ירידה תכלית העליה'. כי הקלפות וסטרין אחרנין מקבלין חיות מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית, כי יש עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ובכל מאמר יש בחינת כבוד מיחד, כי כל העולם לא נברא אלא לכבודו, אך יש גבול לכל אחד מבחינת חלק הכבוד המלבשים בעשרה מאמרות שלא יתפשט חוץ לגבול לתוך מקומות הסטרא־אחרא, בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן". אך עקר החיות של הסטרא־אחרא מבחינת 'בראשית מאמר סתום', שמחמת שהוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, על־כן משם נמשך להם חיות. ועל־כן כשאדם נופל, חס ושלום, מאד, אזי כשמבקש ומחפש 'איה מקום כבודו', בזה בעצמו הוא עולה בבחינת ירידה תכלית העליה, כי "איה" זה בחינת מאמר סתום, אשר משם הוא חיות הסטרא־אחרא מגדל ההסתרה וההעלמה של זה המאמר שהוא מאמר סתום. ועל־כן כשהוא מבקש 'איה מקום כבודו', אזי הוא חוזר ועולה אל הקדשה העליונה ומדבק עצמו למאמר עליון, שהוא 'בראשית מאמר סתום', בחינת איה, וזהו עליתו, ועין שם והבן היטב.