# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/62/2/

וזה בחינת בטול האסור. כי גם האסור שהוא הקלפה, יכול להתתקן ולהתהפך להתר על־ידי בחינת בטול, כי בחינת איה הנ"ל - שם הוא בחינת בטול, כידוע. כי היא בחינה עליונה, בחינת אין. ובחינה זו, הינו בחינת איה, שהוא בחינת בראשית־מאמר־סתום הוא בחינת אור פשוט שאין בו שום ציור, כי שם הוא בחינת בטול הישות והתמונות, ואין שם שום ציור כלל, רק השנוי הוא לפי המקבלים, כי כשנמשך בחינת זה האור, שהוא מאמר סתום, לתוך המאמרות המתגלים, כי כלם מקבלים ממנו, אזי נתגלה כבודו יתברך, כי כל מה שהמאמרות נכללים ומקבלים ויונקים ביותר מזה המאמר העליון שהוא מאמר סתום בחינת איה – הם מגלין ביותר כבודו יתברך, אבל כשחס ושלום, הסטרא־אחרא יונקת מזה המאמר סתום, ויניקתם היא רק מההסתרה וההעלמה, שמחמת שהוא מאמר סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, על־ידי־זה הם יונקים, חס ושלום, כי הסטרא־אחרא היא בחינת אל־אחר־כפירות, ויניקתם מהסתרת כבודו יתברך. מבחינת מאמר סתום כנ"ל, ואזי כל מה שהם מתגברים ביותר, חס ושלום, אזי נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר, כי באמת לית מחשבה תפיסא ביה כלל (אין מחשבה תופשת בו כלל), ואין אנו משיגין אותו יתברך כי־אם על־ידי פעלותיו, כמובא, דהינו על־ידי כלל הבריאה שהיא יש מאין. ועל־כן על־ידי כלל הבריאה שיש בהם התגלות כבודו יתברך בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שהם התגלות כבודו יתברך, על־ידי־זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך, כי אי אפשר להשיגו יתברך כי־אם על־ידי־זה כנ"ל, אבל כשהם יונקים, חס ושלום, ויניקתם הוא רק מההסתרה וההעלמה. על־כן כל מה שהם מתגברים ביותר, חס ושלום, נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר.

וזה בחינת כל הרודף אחר הכבוד - הכבוד בורח ממנו (תנחומא ויקרא ג), כי הרודף אחר הכבוד זה בחינת עבודה־זרה, כי 'כל המתגאה כאלו עובד עבודה־זרה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ד:). ועל־כן כל מה שרודף ביותר אחר כבוד עצמו, שהוא בחינת עבודה־זרה - הכבוד בורח ממנו, כי הכבוד דקדשה בורח ומסתלק ממנו, כי אינו מקבל חיות מכבוד דקדשה. בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן". ואין לו חיות רק מבחינת הסתלקות הכבוד, מבחינת ההסתרה של המאמר הסתום, שהוא בחינת בריחת הכבוד, כי הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה.

ועל־כן עקר התשובה היא ענוה בחינת בטול, כמו שכתוב (צפניה ב, ג): "בקשו את ה' כל ענוי ארץ" - 'כל ענוי ארץ' דיקא, כי כשהוא ענו ואינו חושש על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד השם־יתברך, אזי הוא יכול לבקש את ה', ואפלו כשיש לו ירידה - הוא יכול לעלות בתכלית העליה, כי כשאינו חושש על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד השם־יתברך, אזי גם כשנופל, חס ושלום, אזי הוא מתחיל לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו', ועל־ידי־זה עליתו ותקונו, כנ"ל, וכל זה על־ידי הענוה והבטול, כי אזי כשמבטל כבוד עצמו שהוא בחינת עבודה־זרה, שעל ידה נסתר ונעלם כבודו יתברך ביותר, וכשמבטל זאת ואזי הוא מבקש כבודו יתברך - כי מתחלה כשיש כבוד אחר, חס ושלום, חוץ ממנו יתברך שהוא בחינת עבודה־זרה, אזי נסתר ונעלם כבודו יתברך בתכלית ההסתרה, עד שאין יכולין אפלו לבקש ולחפש 'איה מקום כבודו' יתברך, כי אין יודעין כלל מכבודו יתברך, כי נסתר ונעלם בתכלית ההסתרה על־ידי התגברות כבוד אחר, חס ושלום, כנ"ל.

אבל כשמבטלין כל מיני כבוד אחר, ואין משגיחין על כבוד עצמו כלל, רק רוצין בכבוד השם־יתברך, אזי אף־על־פי שעדין הוא רחוק מכבודו יתברך, מחמת שנפל למקום שנפל, אף־על־פי־כן על־ידי שהוא מבקש ומחפש 'איה מקום כבודו', כי מאחר שאינו רוצה בכבוד אחר רק בכבודו יתברך, על־כן אף־על־פי שהוא במדרגה התחתונה מאד, אף־על־פי־כן הוא מחפש 'איה מקום כבודו', ועל־ידי־זה עליתו ותקונו, כנ"ל.

ועל־כן דקדק רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל בתחלתו, שצריך שלא יחוש על כבוד עצמו כלל, רק על כבוד השם־יתברך - ואז אפלו כשיש לו ירידה הוא עולה בתכלית העליה, כי דיקא כשאינו חושש על כבוד עצמו כלל, אז דיקא יכול לזכות לבחינת 'ירידה תכלית העליה', כי העליה היא על־ידי בחינת 'איה', ואי אפשר לזכות לזה כי־אם על־ידי בחינת בטול - שיבטל עצמו לגמרי ולא יחוש על כבודו כלל, כנ"ל.

וזה בחינת בטול האסור - 'בטול' דיקא, שעל־ידי שהאסור בא בתוך סטרא דקדשה, שהוא ההתר, אזי יוכל להתהפך להתר על־ידי בחינת בטול, דהינו כשאין האסור נכר כלל, כי כשאין האסור נכר כלל בתוך ההתר, שהוא סטרא דקדשה, אזי גם האסור יכול להתהפך להתר על־ידי בחינת בטול כנ"ל, כי על־ידי בחינת בטול, גם האסור שהוא הקלפה והסטרא־אחרא, יכולה להתהפך ולעלות הטוב ממנה ולכלל בקדשה על־ידי בחינת איה, כנ"ל.

וזה בחינת בטול האסור בששים - ששים זה בחינת שלמות המלכות דקדשה, בחינת (שיר השירים ו, ח): "ששים המה מלכות", שהוא בחינת שלמות הכבוד דקדשה, בחינת (תהלים כד, ז): "מלך הכבוד", ועקר שלמות הכבוד דקדשה הוא כשנכלל הכבוד ועולה ומקבל מבחינת 'איה', שהוא מאמר העליון, שמשם מקבלין כל חלקי הכבוד שהם בחינת עשרה מאמרות כנ"ל, וזה בחינת ששים שהוא בחינת ששה זמנין עשר, הינו שית זמנין טוב וכו', כמובא בתקונים (תקון כב, סד.), הינו כי כלל הבריאה שנברא לכבודו היא בחינת ששת ימי המעשה, שנאמר בהם ששה פעמים טוב, שבהם נברא העולם בעשרה מאמרות. וכשנכלל כל הטוב של הבריאה שהם בחינת ששה פעמים טוב כנ"ל, ונכללין בבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, זה בחינת ששים, כי ששה זמנין עשר הוא ששים, ואז הוא שלמות מלכות דקדשה בחינת "ששים המה מלכות", הינו שלמות הכבוד כנ"ל, כי כשכל טוב וכל העשרה מאמרות נכללין יחד, אזי הם יונקים ומקבלים מבחינת מאמר סתום בראשית, שהוא המאמר העליון מעשרה מאמרות. ועל־ידי שהם יונקים ומקבלים משם, על־ידי־זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך, כי אי אפשר להשיגו יתברך כי־אם על־ידי שהם מקבלים משם, כנ"ל.

ואזי 'כשזה קם זה נופל' (רש"י בראשית כה, כג), הינו כשמתגבר מלכות וכבוד דקדשה, אזי נכנע ונופל מלכות הרשעה, כי כשמתגבר מלכות דקדשה על־ידי שיונקים כל המאמרות מבחינת 'איה', אזי נתגלה כבודו יתברך על־ידי־זה דיקא כנ"ל, כי הם מגלים ההסתרה וההעלמה, שאף־על־פי שלית מחשבה תפיסא ביה כלל, אף־על־פי־כן יודעין שיש אלקים שליט ומושל, ואזי נכנע הסטרא־אחרא שיניקתם היא רק מההסתרה וההעלמה של המאמר הסתום כנ"ל, כי עכשיו נתגלה ההסתרה, על־ידי שהמאמרות דקדשה יונקים ומקבלים מהמאמר הסתום, כי הם כשיונקים משם, הם מגלין כבודו יתברך ביותר כנ"ל, ועל־כן כל מה שמתגבר מלכות וכבוד דקדשה - נכנע ונופל מלכות הרשעה.

ועל־כן על־ידי ששים, שהוא בחינת כלליות המאמרות עד המאמר העליון כנ"ל, על ידו נתבטל האסור, כי על־ידי־זה שיונקת הקדשה מבחינת איה – מאמר סתום, אזי נכנע הקלפה, ואזי גם האסור נכלל בבחינת בטול. כי אזי גם הניצוצות הקדושים שנפלו למקום שנפלו בעמק הקלפות באסורים אשר אי אפשר להם לעלות משם. ועל־כן הם אסורים באכילה, אבל על־ידי ששים - שהיא שלמות מלכות דקדשה שמקבלת הקדשה ממאמר סתום כנ"ל, אזי נכנע הסטרא־אחרא ואזי הניצוצות הקדושים במקום שהם, הם יכולין להתעורר ולבקש ולחפש 'איה מקום כבודו', ועל־ידי־זה יש להם עליה, כנ"ל.

ועל־כן צריכין דוקא שלא יהיה נכר האסור, שאז הוא בבחינת בטול כנ"ל. ועל־כן חתיכה הראויה להתכבד אפלו באלף לא בטל, כי כשחתיכת האסור ראויה להתכבד - זה בחינת כבוד של הסטרא־אחרא, בחינת העבודה־זרה. ועל־כן אינה יכולה להתבטל, כי עקר הבטול הוא על־ידי שנתבטל כבוד העבודה־זרה והסטרא־אחרא כנ"ל, כי כל זמן שיש כבוד אחר, חס ושלום, אזי נסתר ונעלם בתכלית ההסתרה המאמר העליון, עד שאין יודעין כלל, אפלו לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו' כנ"ל, ועקר התקון הוא על־ידי שמבטלין כבוד אחר, ואז יכולין לחפש ולבקש 'איה מקום כבודו', שעל־ידי־זה חוזרין אל הקדשה מעמקי הקלפות, בבחינת 'ירידה תכלית העליה' כנ"ל, ברוך ה' לעולם אמן ואמן.