# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/63/7/

וזה בחינת הושענא רבא, שאז לוקחין ערבי נחל לבדם, כי כל ששה ימים היו מקשרין הערבות עם הארבעה מינים, והיו מנענעים בהם בששה קצוות ועל־ידי־זה נתבטל האסור כנ"ל, בחינת בטול האסור בששים, דהינו בששה קצוות, שכל אחד כלול מיו"ד, ועל־כן נקרא סכות "חג האסיף" - שאוסף כל מיני מאכל, זה בחינת בטול האסור, דהינו שאוסף כל מיני מאכל, כי האסור נתבטל בששים ונתהפך להתר, כנ"ל.

ועל־כן אז בסכות מקריבין שבעים פרים כנגד שבעים אמות, כדי שיהיה להם קיום כל זמן שאנו צריכין להם להיות אצלם בגלות, כדי לברר מהם הניצוצות והטוב שנתערב בהם. ועל־ידי־זה אנו מוציאין ותולשין גם מהרע שנתהפך לטוב, כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן יז), שזהו בחינת הגרים שמתגירין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים פז:): 'לא גלו ישראל בין האמות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים'. וזה הרע שנתהפך לטוב, דהינו הגרים שמתגירין זה בחינת בטול האסור כנ"ל, וכל זה נעשה בסכות על־ידי השבעים פרים שמקריבין בשבילם.

נמצא, שבסכות הוא בחינת בטול האסור ואז האסור נתהפך להתר, ועל־כן בהושענא רבא אז לוקחין ערבי נחל לבדם, להורות גדל כחנו שהאסור נתהפך להתר, עד שעכשיו אנו יכולים לעשות תקונים ויחודים למעלה עם ערבי נחל לבדם, כי נתהפכו בחינת הערבי נחל, בחינת פושעי ישראל לקדשה גמורה, עד שמהם לבדם דיקא נעשה יחוד גדול למעלה, שזה בחינת הערבי נחל לבדם, שלוקחין וחובטין בהושענא רבא. וזהו תכלית היחוד בשלמות, כשהאסור נתהפך להתר גמור ולקדשה גמורה. ועל־כן בשמיני עצרת אז הוא תכלית שלמות היחוד, כמובא וכנ"ל.