# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/65/5/

וזהו בחינת (שמות לה, א): "ויקהל משה" וכו', והזהירם על מלאכת המשכן. ומקדם הזהירם על שמירת שבת, להורות, שמלאכת המשכן אינה דוחה שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (הובא בפרוש רש"י שמות לה, א), ולכאורה קשה, מהיכן עלה על הדעת שמלאכת המשכן דוחה שבת? הלא אין שום מצוה שאין זמנה קבוע דוחה שבת?!

אך הענין, כי מלאכת בנין המשכן וכליו זה בחינת בנין היכל הקדש הנ"ל, כי על־ידי בנין המשכן שרתה השכינה בישראל ונתקרבו ישראל לאביהם שבשמים ושבו בתשובה, שכל זה הוא בחינת בנין היכל הקדש המבאר בהתורה הנ"ל, כי כמו שנבנה המשכן בגשמיות, שעקרו היה בשביל ההיכל הקדש שהוא לפני הכפרת אשר שם הארון, כמו כן נבנה משכן והיכל הקדש ברוחניות מנפשות ישראל שנתקרבו להשם־יתברך על־ידי משה שהחזירן בתשובה. נמצא, שבנין המשכן הוא בחינת בנין היכל הקדש, שזה העסק יקר וחשוב מאד מאד אצל השם־יתברך יותר מכל העבודות שבעולם, כי זה עקר גדלתו וכבודו של השם־יתברך כשהרחוקים ביותר נתקרבים אליו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, מאמר הזהר הקדוש (יתרו סט.): 'כד אתי יתרו, כדין אתיקר ואתעלי שמא דקדשא בריך הוא עילא ותתא' (כאשר בא יתרו, אז התכבד והתעלה שמו של הקדוש ברוך הוא למעלה ולמטה), וכמו שכתוב בזהר הקדוש עוד בכמה מקומות (תרומה קכח:): 'זכאה מאן דאחד בידא דחיבא' (אשרי מי שאוחז ביד החוטא).

וזה העסק של בנין היכל הקדש מנפשות ישראל המתקרבים על ידו להשם־יתברך שהוא בחינת בנין המשכן כנ"ל, זהו בחינת שמירת שבת, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל על מאמר הזהר (בראשית ה:): "את שבתתי תשמרו" (שמות לג, יא): 'דא עגולא ורבוע דלגו' וכו', עין שם היטב.

ועל־כן היה עולה על הדעת שמלאכת המשכן היא דוחה שבת, מאחר שמלאכת המשכן הוא בחינת בנין היכל הקדש, שזהו בעצמו בחינת שמירת שבת, בחינת "את שבתתי תשמרו" הנ"ל, על־כן הזהירנו השם־יתברך מקדם על שמירת שבת. ובכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן הזהיר מקדם על שבת, להורות, שאין מלאכת המשכן דוחה שבת, כי באמת עקר בנין המשכן שהוא בחינת בנין היכל הקדש הנ"ל, הוא דיקא על־ידי שמירת שבת, על־ידי שבטלים בשבת מכל מיני מלאכות, אפלו ממלאכת הקדש של בנין המשכן, כי שבת היא בחינת בטול גמור אל האור אין־סוף, ששם תכלית המנוחה והשביתה, שזהו בחינת הצדיק האמת שהוא בחינת שבת, כמו שכתוב ברבי שמעון בר יוחאי (זהר נשא קמד:): 'אנת שבת דכלי יומי' (אתה השבת של כל הימים).

כי כבר מבאר לעיל, שזה העסק לקרב נפשות להשם־יתברך שהוא בחינת בנין היכל הקדש הוא דבר קשה וכבד מאד מחמת שיש שאסור לקרבן כלל, ואפלו אותן שצריכין לקרב צריכין לזה אש המשפט וכו' כנ"ל, על־כן צריכין לזה תפלה הרבה. וגם זה קשה לקים כראוי, כי מי יודע לסדר תפלתו כראוי, בפרט על עסק גדול כזה שבו תלויים כל העולמות. על־כן עקר בנין היכל הקדש הנ"ל הוא על־ידי הבטול של שבת, שהוא בחינת הצדיק האמת.

כי בשבת השכינה שובתת ואינה מבררת ברורים ואז הוא בחינת בטול הקלפות, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ועין שם מה שכתוב שם, כמו כן על־ידי עגולא ורבועא הנ"ל, דהינו על־ידי אש המשפט, על־ידי־זה גם־כן נתבטל הרע והקלפה וכו', עין שם, הינו כי בשבת נעשין כל התקונים ממילא על־ידי הבטול והשביתה והמנוחה, ואין צריכין אז לעורר אש המשפט הנ"ל לברר ברורים. ועל־כן אסורים כל המלאכות בשבת, מחמת שאז אין ברור, כידוע, שזהו טעם אסור מלאכה בשבת.

ועל־כן כללה התורה כל המלאכות שאסורין בשבת באסור הבערת אש, כמו שכתוב בפרשה זאת (שמות לה, ג): "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת", כי עקר אסור מלאכה בשבת מחמת שאז אין ברור, ואין צריכין אז לעורר אש המשפט הנ"ל בשביל לדחות הקלפות, כי אז הוא שביתה ומנוחה גדולה והקלפות נדחו כבר בערב שבת בעת כניסת שבת על־ידי אש המשפט שעסקו בו הצדיקים בכל ימי החל, בבחינת (שיר השירים ח, ו): "רשפיה רשפי אש" וכו', שזהו סוד רחיצת חמין בערב שבת, כמובא במקום אחר (סימן יט).

נמצא, שבשבת נעשה תקון הנפשות של בחינת היכל הקדש ממילא על־ידי המנוחה והשביתה והבטול של שבת. רק בחל צריכין לעסק בבחינת תקון הנפשות על־ידי אש המשפט, שעל־ידי־זה נבנה ונתקים ההיכל הקדש שהוא בחינת המשכן כנ"ל. ועל־כן אי אפשר לעסק בבנין הזה כי־אם על־ידי הבטול של שבת דיקא, על־כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת, כי אדרבא, דיקא על־ידי שביתת שבת בתכלית המנוחה והבטול אל האין־סוף, על־ידי־זה דיקא יכולין לעסק בחל בבנין ההיכל הקדש על־ידי תקון אש המשפט שהוא בחינת מלאכת המשכן, וכנ"ל.