# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/65/6/

וזהו רמז שאסור לדחק את השעה, כמובן בדבריו ז"ל, בכמה מקומות (סימן כ ועוד), ואף־על־פי שבנין היכל הקדש הנ"ל יקר מאד, כי זה עקר כבודו וגדלתו יתברך, אף־על־פי־כן אסור לדחק את השעה ועל זה נאמר (דברים ז, כב): "לא תוכל כלתם מהר", שאי אפשר לכלות ולבער הסטרא־אחרא והקלפות מהר בפעם אחת. "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".

על־כן עקר התקון על־ידי בחינת שבת, שהוא בחינת הקדשה של הצדיק האמת שעקר עסקנו בזה הוא רק על ידו ובכחו, כי אין אתנו יודע עד מה איך לעסק בזה, מחמת כל המבאר לעיל, רק צריכים בכל פעם לזכר את השבת, שהיא בחינת קדשת הצדיק האמת, שהיא בחינת מנוחה ושביתה ובטול, שעל־ידי־זה דיקא מאיר השם־יתברך את עיני כל החפצים באמת למען שמו יתברך - איך לעסק בבנין הקדש הזה לקרב נפשות להשם־יתברך באמת, שזה מטל על כל אחד מישראל הרוצה להתקרב להשם־יתברך באמת, שכמו שחיוב עליו לשוב להשם־יתברך ולהתקרב אליו יתברך, כמו כן הוא חיוב עליו לדבר עם חבריו ולקרבם אל האמת לאמתו ויקבלו דין מן דין, כמבאר הרבה בדבריו ז"ל (סימן לד, ותנינא סימן ז), אבל אי אפשר לעסק בזה כי־אם על ידי בחינת שבת כנ"ל. ועל־ידי־זה יכולין אחר־כך להתפלל תפלתו לפני השם־יתברך שיענהו באמת, ויושיעו לידע איך לנהג בבנין הזה, איך לגרש הרע מעצמו ומהנפשות המתקרבים אליו על־ידי אש המשפט ולידע את מי לרחק ואת מי לקרב וכנ"ל.

ועל־כן במנחת שבת אז אומרים (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי" וכו', כי במנחה של כל יום אז מתחיל להסתלק אור היום הזה ומתחיל בחינת היום שבא אחריו. ועל־כן אין אומרים תחנון בכל תפלת המנחה השיך לאיזה יום שיש בו תוספות קדשה, אף־על־פי שבאותו היום בעצמו אין בו תוספות קדשה, כגון מנחה של ערב ראש־חדש וכיוצא. ועל־כן בשבת במנחה שאז סמוך לפנות היום וצריכין להכין עצמו להמשיך קדשת שבת על ימי החל שנוכל לעסק בכח קדשת שבת בבנין ההיכל הקדש הנ"ל וכנ"ל. על־כן אומרים אז: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" וכו', להמשיך על־ידי קדשת שבת בחינת התפלה הנ"ל, שנזכה ברב חסדו שיעננו באמת ישעו, שנזכה לידע איך להמשיך אש המשפט הנ"ל, שנזכה לשפט עצמינו כראוי באפן שנזכה על־ידי־זה לבטל הרע מאתנו ומכל הנפשות המתקרבים אלינו.

ועל־כן נוהגין להתקבץ בסעדה שלישית ביותר ולעסק אז ביותר בהתקרבות הנפשות להשם־יתברך, כי אז הזמן המסגל לזה, מחמת שאז יוצא השבת ועוסקים להוסיף מחל על הקדש, להמשיך קדשת שבת על ימי החל, שעל־ידי־זה עקר התקון של התקרבות הנפשות שהוא בחינת בנין ההיכל הקדש וכנ"ל, אבל העקר כשעוסקין אז לקרב נפשות להשם־יתברך כמו שהיו נוהגין הצדיקי אמת בדורות שלפנינו, לא כמו שהתגבר הבעל־דבר עתה והחליף האמת עד שהרבה מתקבצים רק לשתות ולדבר שיחות בטלות ולהתלוצץ ולדבר כל הרעות על מי שיש בו איזה נקדת האמת, הרוצה להתקרב אל העוסקים בבנין הקדוש הנ"ל, לקרב נפשות להשם־יתברך באמת, שהוא בחינת בנין היכל הקדש כנ"ל. ואלו הליצנים והחולקים והמונעים הם מבחינת הערב רב שאסור לקרבן. ומחמת זה הם מתגרים ומתקנאים כל־כך עד שקשה לעמד כנגדם. וכמובן בזהר הקדוש, בפרט בפרשת נשא (דף קכה:), מה שיהיה נעשה בסוף הימים שהם הדורות של עתה, על־כן אין לנו על מי להשען כי־אם על אבינו שבשמים ועל כחו של זקן הקדוש, שהם הצדיקי אמת שוכני עפר, שהם בחינת שבת וכנ"ל.