# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1545/65/7/

וזה בחינת פגם נדב ואביהוא שהקריבו אש זרה ביום שנתחנך המשכן, שהוא בחינת היכל הקדש הנ"ל, כי הם היו צדיקים גדולים ונוראים מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ומחמת שראו את המעשה הרע שנעשה בעולם, שאחרי כל האותות והמופתים הנוראים שעשו משה ואהרן, ואחר שנתן לנו משה רבנו את התורה באותות נוראות כאלו, אף־על־פי־כן התגברו הערב רב וקלקלו כל־כך. על־כן סברו, שעתה שהוקם המשכן וירדה השכינה לישראל ונעשה תקון נפלא בכל העולמות, מה שלא היתה כזאת מימות עולם, כמובא בזהר הקדוש, מעצם קדשת מעלת הארת יום קדוש ונורא ההוא שהוקם בו המשכן, שנטל עשר עטרות והאיר בו אור הגנוז וכו', על־כן סברו שעתה העת לבער ולכלות הסטרא־אחרא לגמרי עד שלא יהיה כח עוד לאנשי רשע, שהם בחינת ערב רב, לקלקל עוד, על־כן הקריבו אש עם קטרת שלא בזמנה, וכונתם בודאי היה לטובה, שרצו לעורר על־ידי־זה אש המשפט הנ"ל בקדשה יתרה, באפן שהרשעה כלה כעשן תכלה אז. כי זה ידוע, שאין שום דבר שמברר הטוב מעמקי הקלפות ומבער הרע כמו אש הקטרת. וכל אש הקטרת והקרבנות שהיה בבית המקדש ובמשכן הכל נמשך מבחינת אש המשפט הנ"ל, שהוא בחינת לבת אש, בחינת עגולא ורבוע הנ"ל, שמכלה הרע והקלפות. והם טעו וסברו שכבר הגיע העת, ויש בכחם לעצם קדשתם לבער ולכלות על־ידי אש הקטרת שהוסיפו, לבער כל הרע והקלפות לגמרי. על־כן הקריבו אש הקטרת שלא בזמנה, שהכתוב קורא אותה 'אש זרה', שעל־ידי־זה נענשו ונשרפו, כי אי אפשר לדחק את השעה וכנ"ל.

אבל מאחר שכונתם היה לטובה, על־כן זכו שעל־ידי מיתתם תקנו הרבה, כי נתקדש המשכן על ידם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה יב, ב): שאמר משה: 'סבור הייתי שיתקדש המשכן בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך', ואף־על־פי־כן לא עלתה בידם לתקן בחייהם, אדרבא, נענשו ונחשב להם לעוון, רק גרמו תקון על־ידי מיתתם, שנתקדש המשכן, שהוא בחינת היכל הקדש על־ידי הסתלקותם,

כי צדיקים גדולים כשנסתלקים, הם באים מיד לבחינת שבת וזוכים ליום שכלו שבת ומנוחה וכו', בבחינת (ישעיה נז, ב): "יבוא שלום ינוחו על משכבותם", 'ינוחו' דיקא בחינת שבת ומנוחה. וכמו שכתוב בדניאל (יב, יג): "ואתה לך לקץ ותנוח" וכו'. ומאחר שנכללים בבחינת קדשת יום שכלו שבת ומנוחה וכו', על־ידי־זה נתקדש המשכן שהוא בחינת בנין היכל הקדש, שנוכל לעסק בזה, לקרב נפשות להשם־יתברך, כי אין בנו כח לעסק בזה כי־אם בכח הצדיקי אמת המפלגים במעלה מאד שנסתלקו, שהם בחינת שבת, כי אחר הסתלקותם דיקא - זוכים ביותר לבחינת שבת, כי נכללים מיד ביום שכלו שבת ומנוחה. ועל־ידי־זה דיקא יכולים לעסק בבנין הנ"ל, שזה עקר העבודה שבמשכן ובית המקדש לכפר על ישראל ולקרבם להשם־יתברך. ועל־כן נתחנך המשכן על־ידי הסתלקותם דיקא וכנ"ל.

וזה שאמר משה (ויקרא י, ג): "הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד" - "אקדש" דיקא, "אכבד" דיקא זה בחינת היכל הקדש הנ"ל, שהוא בחינת קדש וכבוד, כי היכל הוא בחינת כבוד, בחינת "ובהיכלו כלו אומר כבוד", כמו שמבאר שם. נמצא, שהיכל הקדש זה בחינת קדשתו וכבודו יתברך שנתגלה על־ידי התקרבות הנפשות אליו יתברך, בחינת "בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד" וכנ"ל. 'אקדש', 'אכבד' דיקא, בחינת היכל הקדש הנ"ל, שכל זה נתתקן על־ידי הסתלקותם דיקא וכנ"ל.