# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1942/63/17/

ועל־כן הפיל פור וכו' ונפל לו הגורל בחדש אדר, וסבר שאז יתגבר על ישראל, חס ושלום, כי בז' באדר מת משה (מגלה יג:), כי המן סבר, מאחר שמת משה שנתן התורה שנקראת "שלום", כמו שכתוב (תהלים כט, יא): "ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", וכל ענין משה היה בחינת שלום, כי היה עוסק תמיד לקרב הרחוקים ביותר להשם־יתברך ולהוציאם אפלו מעשר כתרין דמסאבותא, כמו שאמר רבנו ז"ל במקום אחר (סימן פב תנינא), וסבר, שמאחר שבז' באדר מת משה - אין מי שיעמד בעדנו אז לקרב את ישראל, בזמן שהם נזופים, להשם־יתברך, ועל־כן סבר שיתגבר על ישראל אז מחמת שנתרחקו אז מהשם־יתברך בגלות בבל על־ידי פגם הברית, כנ"ל.

אבל לא היה יודע כי בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה (מגלה יג:), כי ביום שהצדיק מת - בו ביום הוא נולד ממש, כי אז אומר לו השם־יתברך (תהלים ב, ז): "אני היום ילדתיך", כי 'צדיקים במיתתן קרויים חיים, וגדולים במיתתן יותר מבחייהם' (חלין ז:), ומשה רבנו הוא לוחם עדין במלחמת עמלק בשבילנו, כי נשמתו קשורה בגופו עדין בהתקשרות גדול ובשלום גדול, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא (והתפשטות משה בכל דור ודור) (תקוני־זהר תקון סט, קיד.), כי משה רבנו מתלבש בכל דור ודור בצדיק האמתי שבדור, כי אין דור יתום, כמו שאמרו (קדושין עב:): "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א, ה) – 'עד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו', ואז באותו הדור היו מרדכי ואסתר בחינת משה רבנו, עליו השלום, שהיה להם כח לכפר ולהמתיק כל מיני מרירות ולהמשיך שלום גדול כנ"ל, עד שנתהפכו הגוים לאמונת ישראל, שעל־ידי־זה מחזירין כל העולם לעבודתו וכו', כנ"ל:

שיך לעיל