# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1942/63/3/

וזה בחינת אסור שריטה על מת. כי אף־על־פי שמחיבין להצטער על המת, על הסתלקות נפש מישראל ומחיבין להתאבל עליו, אבל עקר ההספד והאבלות עליו הוא בשביל לחזר ולהמשיך בחינת הדרת פנים, בחינת שלום, שעל־ידי־זה ממשיכין כל העולם לעבודתו יתברך - כי זה עקר ההספד, כי כל אחד מישראל יש לו כח להחזיר כל העולם בתשובה כנ"ל, ולקשר ולהעלות כל העולמות להשם־יתברך, כי הוא כלול מכל העולמות, כי נשמתו מן העליונים וגופו מן התחתונים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יב, ח). ועל־ידי התקשרות נפשו בגופו, הוא יכול לקשר כל העולמות, לקרבם להשם־יתברך, וכשנסתלק ונפשו עולה למעלה וגופו נשאר למטה בתוך הארץ, מתאבלין ומצטערין על הפרוד הזה, כי זה בחינת קלקול השלום שהיה בין נשמתו וגופו בחיים חיותו, כי התחברות הנשמה והגוף - זה בחינת שלום, כי עקר השלום הוא בין שני הפכים, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן פ). והגוף והנשמה הם שני הפכים, וכשהם מקשרים יחד בחיים חיותם - זה בחינת שלום, וכשנסתלק הנשמה מהגוף - זה בחינת קלקול השלום. ועל־כן מתאבלין ומספידין עליו, כי על־ידי הספד חוזרין וממשיכין נפש הנפטר למטה, כמובא (יערות־דבש, חלק א, דרוש ז' ועוד), וחוזר ונקשר הארת הנשמה בגוף הנפטר.

וזה בחינת הספד על סלוקן של צדיקים, שהוא מועיל לתשובה מאד מאד, כי על־ידי ההספד וההשתטחות על קבר הצדיק ובוכה ומתגעגע מאד על שנסתלק הצדיק הזה, ואין מנהל בידינו להשיבנו אליו יתברך, על־ידי־זה מעורר נשמת הצדיק, וחוזר ומתקשר נפשו בגופו, כידוע - שזה עקר בחינת ההשתטחות, כי 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם' (חלין ז:), והצדיקים במיתתם קרויים חיים (ברכות יח.).

והכלל, שעל־ידי ההספד וההשתטחות חוזרין וממשיכין הארת הנשמה הקדושה למטה, ונתקשר ביותר הנשמה בהגוף הנפטר וחוזר ונמשך שלום כנ"ל. וזה השלום, דהינו הארת והתקשרות הנשמה בגוף - לאחר ההסתלקות, הוא גדול ביותר מהשלום וההתקשרות שהיה בחיים חיותו, כי כל מה שהפרוד וההרחקה הוא ביותר, כמו כן כשנתהפך ונתחברין יחד, אזי השלום גדול ביותר, כי עקר השלום הוא בין שני הפכים כנ"ל, וכל מה שהשני הפכים רחוקים ביותר - כמו כן השלום גדול ויקר יותר כשחוזרים ומתחברים ביחד. ועל־כן אחר ההסתלקות, שאז הנשמה רחוקה מהגוף ומעולם־הזה בתכלית הרחוק, ובפרט נשמת הצדיק, ובפרט נשמת הצדיק הגדול הגבה במעלה מאד מאד שהנשמה שלו מסתלקת ועולה למעלה למעלה במקום שעולה, והגוף נקבר בתוך הארץ כמה אמות, נמצא, שעכשיו הנשמה רחוקה מהגוף בתכלית הרחוק, ועל־כן השלום גדול ביותר. ועל־כן 'גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם', כי עכשיו השלום ביותר כנ"ל, ויש לו כח עכשיו להמשיך כל העולם כלו לעבודתו יתברך יותר מבחייו על־ידי הפלגת השלום שזוכה עכשו, בבחינת (ישעיה נז, ב): "יבוא שלום ינוחו על משכבותם" וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קד.): 'בשעה שהצדיק נפטר מהעולם, שלשה כתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו ואומרים לו וכו' יבוא שלום וכו', כי עקר הוא השלום, שהוא בחינת התקשרות והארת הנשמה בהגוף אף לאחר הסתלקות ביתר שאת ויתר עז.

כי באמת הצדיק הגדול, אף־על־פי שנשמתו מסתלקת למקום שמסתלקת, אף־על־פי־כן, עקר השלמות שתהיה למטה גם־כן, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן ז לקוטי תנינא), כי אדרבא, מחמת גדל הפלגת מעלתו העצומה והנורא והגבה מאד מאד, על־כן הוא יכול להוריד עצמו למטה למטה יותר ולהגביה ולהרים אפלו הנמוכים והרחוקים מאד מאד בתכלית הרחוק ביותר, כי מעצם השלום שזוכה עכשיו כנ"ל, הוא יכול לקשר ולהמשיך כלם להשם־יתברך, אפלו הרחוקים מן הקדשה מאד מאד: