# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1942/63/5/

ואף־על־פי שעקר השלום נעשה על־ידי קול רנה, כמו שכתב רבנו ז"ל, במאמר הנ"ל, מבחינת (שיר־השירים א, א): "שיר השירים אשר לשלמה" וכו', עין שם. אף־על־פי־כן דרך השלום להתלבש במרירות, בבחינת (ישעיה לח, יז): "הנה לשלום מר לי מר", בחינת 'שבת במרה נצטוו' וכו', כמו שמבאר שם, וזה בחינת ההספד והאבלות על הנפטר שהוא בחינת מרירות, כמו שכתוב (עמוס ח, י): "ואחריתה כיום מר".

וזהו בחינת הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קברי צדיקים - כדי להחזיר ולהמשיך השלום כנ"ל, שהוא מתלבש במרירות כנ"ל. ועל־ידי המרירות והלב נשבר, זוכין אחר־כך לשמחה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (שיחות הר"ן סימן מה), ושמחה הוא בחינת קול רנה, בחינת עשרה מיני נגינה שנתעוררין על־ידי הצדיק האמת, שזהו בחינת אמירת תהלים שנוהגין לומר על קברי הצדיקים, כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל, שצוה לומר כמה מזמורי תהלים על קברי הצדיקים.

וזה בחינת עשרה מזמורי תהלים שגלה רבנו ז"ל, וצוה לאמרם על קברו, כמובא במקום אחר (שיחות הר"ן סימן קמא). כי עשרה מזמורי תהלים הם בחינת עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם אשרי משכיל וכו', ועשרה מיני נגינה הם השמחה, כמו שכתוב (תהלים צב, ד־ה): "עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו', ונגינה ורנה ושמחה הם בחינת שלום, בחינת "שיר השירים אשר לשלמה" כנ"ל. וכמו שכתוב (ישעיה נה, יב): "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה" וכו'.

אבל מחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, על־כן על־פי הרב נוהגין להתמרמר מאד על קברי הצדיקים במרירות גדול ובלב נשבר מאד מאד, ועל־ידי־זה דיקא זוכין לשלום ולרנה ולשמחה, כי הם בחינה אחת כנ"ל, ועל־ידי־זה יכולין להמשיך כל העולם לעבודתו יתברך על־ידי גדל השלום שנתרבה ונתגדל מאד על־ידי־זה, כנ"ל.

וזה בחינת הדרת פנים שעל ידו זוכין לשלום, כי עקר הדור פני האדם בחיים הוא על־ידי הנשמה שמחיה אותו, וכשמת ונסתלקת הנשמה, אזי פניו מוריקות - שזה בחינת ההפך מהדרת פנים, אבל על־ידי שזוכין לחזר ולהמשיך הארת הנשמה בהגוף גם לאחר ההסתלקות, על־ידי־זה חוזר ומאיר פני הנפטר אפלו לאחר הסתלקותו, בבחינת (שופטים ה, לא): "ואהביו כצאת השמש בגברתו", נמצא, שהצדיקים זוכין להארת פנים, להדרת פנים - גם לאחר הסתלקותם, ועל־ידי שמתאבלין ומספידין עליהם ובאין על קבריהם, על־ידי־זה ממשיכין ביותר הארת הנשמה בהגוף כנ"ל, על־כן על־ידי־זה נתרבה ונתגדל הדרת פניהם ביותר - שעל־ידי־זה זוכין לשלום שהוא רפואה לכל הדברים, לחלי הנפש ולחלי הגוף, שעל ידי זה ממשיכין כל העולם לעבודתו יתברך, כנ"ל.

וזה בחינת (ישעיה סא, ג): "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר", כי הצדיקים נקראים 'ציון' - על שם שמצינים במצוות ומעשים טובים, כמו שכתוב (תהלים פז, ב): "אוהב ה' שערי ציון", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ח.): 'שערים המצינים בהלכה', וכל המתאבל ומספיד עליהם ומתגעגע אחריהם, על־ידי־זה ממשיך נשמתם למטה, כי על־ידי הכסופים והגעגועים, ממשיכין הנפש, כמובא במקום אחר (סימן לא). ועל־ידי־זה זוכין להארת פנים, בחינת "פאר תחת אפר", 'פאר' זה בחינת התפארות, בחינת הדרת פנים - 'תחת אפר' דיקא.

כי בתחלה צריכין להתמרמר ולנהג כל דיני האבלות, ואף־על־פי שכל עניני אבלות, חס ושלום, הם ההפך מהדרת פנים, אף־על־פי־כן עקר דיני האבלות הם בשביל לחזר ולהמשיך ההדרת פנים, בחינת שלום, כי מחמת שנסתלק נפש מישראל וכל נפש מישראל הוא בחינת צדיק, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים" וכו', וכל אחד לפי בחינתו, לפי בחינת חלקו בהשלום - כמו כן היה לו כח להמשיך חלק מחלקי העולם לעבודתו יתברך, וכשמת ונסתלק למעלה, שזהו בחינת קלקול השלום, קלקול ההדרת פנים - כי פניו מוריקות, על־כן צריכין לחזר ולהמשיך השלום, ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, על־כן צריכין להתמרמר ולבכות ולהתאבל עליו ולישב על הארץ, שזהו בחינת (איוב טז, טו): "ועללתי בעפר קרני" - שמראין שנפגם עכשיו בחינת ההדרת פנים על־ידי שנסתלק נפש מישראל.

ועל־ידי־זה בעצמו חוזרין וממשיכין נפש המת למטה ומעלין נשמתו לאור הפנים, לבחינת הדרת פנים, וחוזרין וממשיכין השלום על־ידי המרירות הזה, בבחינת "הנה לשלום מר לי מר" כנ"ל, וזה בחינת פאר תחת אפר, 'תחת אפר' דיקא, כי על־ידי הבזיון והמרירות זוכין להדרת פנים בחינת פאר, ולשלום גדול ביותר הנ"ל: