# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/2078/62/2/

ועל־כן צריך לשמר את הבשר מאד ולתן עיניו בו להצילו ולשמרו - שלא תשלט עין הרע של שבעים אמות, הינו בחינת רע הכולל הנ"ל. שעד עתה היו האותיות והנפשות כבושים אצלם, ועתה שזכו להכניעם, צריך לשמר מהם מאד - שלא יתאחזו בהבשר הנכשר הנ"ל. כי דרכם לסבב תמיד סביב סביב הקדשה, בבחינת (שם יב, ט): "סביב רשעים יתהלכון כרם זלת" וכו' - כשנתרומם הניצוצות והנפשות שהיו בזילותא דגלותא (בזילות הגלות), אזי הם מסבבין תמיד להתאחז בהם, חס ושלום, על־כן אסור שיתעלם מן העין הבשר הכשר הנ"ל, כדי שלא יתאחזו בו, חס ושלום, העין הרע של שבעים אמות, בחינת רע הכולל הנ"ל.

כי בחינת הנפשות הקדושות, בחינת האותיות של שלמות לשון־הקדש, בחינת חוה־אשה הנ"ל, צריכין שמירה גדולה מאד בבחינת (שם מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה", בבחינת (שיר השירים ד, יב): "מעין חתום", כי כשיוצאין לחוץ מן בתיהם שהם נשמרין שם - זהו נפילתם, והם נתפסים שם, בבחינת (דברים כב, כז): "כי בשדה מצאה", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (רש"י שם כג): שאלו היתה בבית לא היתה נתפסת.

וזה בחינת (שמות כב, ל): "ובשר בשדה טרפה" - 'בשדה' דיקא, כי על־ידי־זה עקר פגמה שנפגמה ונטרפת הנפש על־ידי שיצאה מביתה אל השדה - שנפלה וירדה מבחינת בית לבחינת שדה. וכמובא בדברי רבנו, נרו יאיר (בסימן י): שעקר עלית התפלה שהיא בחינת מלכות, בחינת נפש, בחינת שלמות לשון־הקדש הנ"ל, עקר שלמותה כשהיא בבחינת בית, אבל בבחינת שדה והר יש שם אחיזה להם, חס ושלום, כי הבית הוא דירת בני־אדם, ושדה היא מקום לבהמות וחיות, דהינו כשהנפש במקומה ובמעלתה בבחינת אדם, אזי דירתה ומקומה בבית כנ"ל. אבל כשהיא יורדת להתלבש בבחינת בהמה, אזי מקומה בשדה בבחינת שדה הנ"ל כנ"ל. ובשעת השחיטה שהיא תקונה, אזי מכניסין אותה מן השדה לתוך הבית. וזה בחינת בית השחיטה, שקראו רבותינו ז"ל (חלין ח.) את מקום השחיטה "בית השחיטה" דיקא, כי על־ידי־זה עולה מבחינת שדה לבחינת בית כנ"ל.