# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/2078/63/1/

והנראה, כי מה שנאמר שם, שאין הדין נמתק אלא בשרשו - ועל־כן עקר תקון מחלקת דסטרא־אחרא, שהוא בחינת היכלי התמורות, הוא על־ידי מחלקת דקדשה שהוא שרש המחלקת, עין שם. באמת גם המחלקת דקדשה בעצמה צריך המתקה והכרעה על־ידי השלום, כי כשיש מחלקת אפלו דקדשה, אזי אדרבא, הם יכולים לנק משם, חס ושלום. אבל עקר התקון שנתתקן מחלקת דסטרא־אחרא על־ידי מחלקת דקדשה שהוא שרשם, הוא רק מחמת שמחלקת דקדשה אינו מחלקת כלל. ובאמת הוא רק אהבה ושלום גדול, כי מחלקת דקדשה יש לה הכרעה ושלום. ועל־כן על־ידי מחלקת דקדשה נמתק מחלקת דסטרא־אחרא, כי מחלקת דקדשה נכללת בשלום ונתבטל כל המחלקת.

ועקר השלום של המחלקת הוא על־ידי שבת, בחינת שבת שלום, כי השבת עושה שלום בין המחלקת, כי המחלקת דקדשה הוא בחינת ששה סדרי משנה, בחינת אסור ומתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שהם בחינת ששת ימי החל. ועקר תקון ששת ימי החל הוא על־ידי שבת, כי שבת עושה שלום בין המחלקת דקדשה שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת אסור ומתר וכו'. ועל־ידי־זה נתתקן ששת ימי החל שמהם יונקים מחלקת דסטרא־אחרא. נמצא, שעקר תקון המחלקת דסטרא־אחרא שיונקים מששת ימי החל, שנתתקנים על־ידי מחלקת דקדשה שהוא בחינת ששה סדרי משנה, עקר תקון זה הוא רק על־ידי שבת שלום, כנ"ל.

ועקר כבוד שבת הוא האכילה (כמבאר שם בדברי רבנו, נרו יאיר). בשביל זה עקר הקדשה, שצריכין להמשיך קדשת שבת על ששת ימי החל, העקר הוא בעניני אכילה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה טז.) על שמאי הזקן 'שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לכבוד שבת' וכו', כמו שכתוב (שמות כ, ח): "זכור את יום השבת לקדשו" - 'זכרהו מאחד בשבת' וכו', כמו שפרש רש"י בחמש. נמצא, שעקר הקדשה שצריכין לקדש ששת ימי החל, להמשיך עליהם קדשת שבת, הוא בענין אכילה, כי העקר מה שצריכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל, הוא רק בשביל לתקן מחלקת דסטרא־אחרא בחינת היכלי התמורות שנתתקנין על־ידי קדשת שבת כנ"ל. ואלו ההיכלי התמורות הם בחינת ניצוצות שנפלו על־ידי שבירת כלים - שמשם יניקתם כידוע, ואלו הניצוצות נפלו בכל מיני מאכל. ועקר כונת האכילה, לתקן ניצוצות אלו שנפלו על־ידי חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת מחלקת, כי על־ידי חטאו ערב טוב ורע, אסור והתר וכו', שמשם באים כל מיני מחלקת. ועל־כן עקר התקון על־ידי האכילה בקדשה, שעל־ידי־זה מתקנין ומעלין ניצוצות הקדשה שנפלו על־ידי פגם האכילה של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ועקר התקון הוא על־ידי שבת, שהוא בחינת שלום, שעל־ידי־זה נתתקן המחלקת כנ"ל, שעל־ידי־זה נתתקנין בחינת היכלי התמורות, שהם בחינת הניצוצות הנ"ל שנפלו לשם כנ"ל. כי עקר תקון חטא אדם הראשון הוא על־ידי שבת, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (זהר תרומה דף קלח.) ששבת אגין עליו וכו'. ועל־כן צריך להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל על־ידי האכילה דיקא כנ"ל, כדי לתקן הניצוצות שנפלו בהמאכלים ונתערב טוב ורע שזה בחינת היכלי התמורות שנתערב ונתחלף טוב ברע ורע בטוב, שזה בחינת מחלקת כנ"ל, לתקנם על־ידי קדשת שבת שלום שהוא מתקן המחלקת, כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתב רבנו, נרו יאיר, שאכילת שבת היא תקון לחלול שבת, כי חלול השבת הוא שמעורר בחינת ששת ימי החל בשבת, על־ידי שעושה איזה מלאכה מל"ט מלאכות, שהם בחינת ששת ימי החל, בשבת. נמצא, שפגם חלול שבת הוא שמעורר בחינת מחלקת, בחינת ששת ימי החל בשבת. על־כן התקון הוא על־ידי אכילת שבת, כי על־ידי אכילת שבת, על־ידי־זה מתקנין בחינת היכלי התמורות, בחינת מחלקת, כי אכילת שבת מעלה ומתקן כל האכילות של כל ששת ימי החל שאוכלין לכבוד שבת, שעל־ידי־זה מתקנין ומעלין הניצוצות מהיכלי התמורות כנ"ל. נמצא, שאכילת שבת מתקן ששת ימי החל. על־כן הוא תקון לחלול שבת שהוא בחינת פגם ששת ימי החל, שמעורר בשבת, חס ושלום, על־ידי איזה מלאכה מל"ט מלאכות שהם בחינת ששת ימי החל כנ"ל. נמצא, שמקשר היטב ענין אכילת שבת, שמכפר על חלול שבת, שכתב רבנו שם לענין הנאמר מתחלה על פסוק (תהלים צב, יב): "בקמים עלי מרעים תשמענה אזני", שמחלקת דקדשה מתקן מחלקת דסטרא־אחרא בחינת היכלי התמורות וכו', עין שם, כי כלו חד, כי גם תקון זה עקרו על־ידי שבת שלום כנ"ל.