# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/2078/63/3/

וזה שנקרא בשר שנתעלם מן העין. כי התורה הקדושה היא בחינת טנת"א (טעמים, נקדות, תגין, אותיות) - 'תלת גונין דעינא (שלשת צבעי העין) ובת עין', כי כל מצוות התורה הם בחינת תקון העינים, כי עקר השבירה היתה באור העינים, כמובא בעץ־חיים (שער ח' פרק א). ועל־כן עקר התקון על־ידי התורה שהיא בחינת 'תלת גונין דעינא ובת עין'. כי זה ידוע, שכל מצוות התורה הם לתקן ולהעלות הניצוצות שנפלו בשבירת כלים על־ידי אור העינים. ועקר התקון הוא על־ידי בחינת 'עינא חד דרחמי' (עין אחת של רחמים), שהוא בחינת מצח הרצון, שהוא בחינת 'אוריתא דעתיקא סתימאה' (התורה שנמשכת מבחינת העתיק הסתום), שיתגלה לעתיד, שהוא שרש התורה של עכשיו. ועל־כן על־ידי מצוות התורה הקדושה שהוא בחינת 'תלת גונין דעינא ובת עין', על־ידי־זה ממשיכין בחינת 'עינא חד דרחמי', שהוא בחינת מצח הרצון, שהוא תקון של שבירת כלים. כי עקר התקון על־ידי מצח הרצון שהוא בחינת 'עינא חד דרחמי', כמובא.

ועל־כן שבת הוא שקול כנגד כל התורה כלה, כי שבת הוא, 'שי"ן בת', שי"ן, תלת גונין דעינא, בת עין. ועל־כן הוא בחינת כלליות התורה כנ"ל. גם ציצית שקול כנגד כל התורה, כי גם ציצית היא בחינת עינים, בחינת (שיר השירים ב, ט): "מציץ מן החרכים", כמו שכתב רבנו, נרו יאיר (סימן ז). ועל־כן נאמר בציצית (במדבר טו, לט): "וראיתם אתו וכו', ולא תתורו וכו', ואחרי עיניכם" וכו', כי ציצית הוא תקון העינים שזהו בחינת כלליות התורה, כנ"ל, וזה שנסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, כמו שפרש רש"י שם.

וזה שנסמך מחלקת קרח לפרשת ציצית, ואמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה יח, ג): כי קרח הלבישן טליתות שכלן תכלת, ועל־ידי־זה חלק על משה, עליו השלום, עין שם. כי עקר אחיזת מחלקת קרח שהוא מחלקת דסטרא־אחרא, שהוא בחינת היכלי התמורות, הוא על־ידי פגם ציצית, דהינו פגם העינים. כי מפגם העינים, משם נאחזת מחלקת דסטרא־אחרא שהיא בחינת היכלי התמורות שבאים משבירת כלים שהיה על־ידי פגם אור העינים כנ"ל. ועל־כן קרח פגם תחלה בציצית, שהוא תקון השבירה, תקון המחלקת כנ"ל. ועל־ידי־זה היה לו כח לעורר מחלקת דסטרא־אחרא שהוא בחינת מחלקת קרח, כנ"ל.

וזה שמבאר למעלה, ששבת הוא תקון היכלי התמורות, שהם בחינת מחלקת דסטרא־אחרא, כי שבת הוא בחינת 'עינא חד דרחמי', כי אז בשבת מתגלה בחינת מצח הרצון, בחינת 'עינא חד דרחמי'. ועקר ההתגלות בזמן המנחה של שבת. ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל ביותר על אכילת סעדה שלישית - כי אז הוא עקר התקון של כל הניצוצות על־ידי מצח הרצון, בחינת 'עינא חד דרחמי' שמתגלה אז, שהוא תקון כל הניצוצות הנפולין כנ"ל.

נמצא, שעקר תקון כל המאכלים, הוא על־ידי מצות התורה, שעל ידם נמשך ונתגלה בחינת 'עינא חד דרחמי', בחינת שבת, שעל־ידי־זה נתתקן הכל. ועל־כן זה הבשר שלא שמרוהו מבחינת היכלי התמורות, עד שיש חשש שנחלף ונימר, שזה בחינת ששלטו בו היכלי התמורות כנ"ל. על־כן הוא נקרא "בשר שנתעלם מן העין", 'מן העין' דיקא, כי נתעלם מבחינת 'עינא חד דרחמי' שהוא התקון כנ"ל, כי כששומרין אותו על־פי מצות התורה, על־ידי־זה נמשך בחינת 'עינא חד דרחמי' ומתקן כל הניצוצות שנפלו בזה הבשר. ועכשיו כשלא שמרוהו הוא בחינת שנתעלם מן העין – מעינא עלאה (מהעין העליונה) שלא נתתקן על־ידו, כי שלטו בו היכלי התמורות על־ידי שלא נשמר ולא שמו עליו עין, כי צריכין לשמרו ולשום עליו עין על־פי מצות התורה. ועל־ידי־זה ממשיכין בחינת 'עינא חד דרחמי', שהוא מתקן הכל כנ"ל. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. וה' הטוב יכפר.