# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/1/

וזה בחינת פסח שהוא בחינת חסד, בחינת אברהם, כמובא (זהר כי תצא רפב:), הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה, כי פסח הוא תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כי אז הוא עדין קדם מתן תורה. ובתחלת ההתקרבות, אזי העקר הוא רק ההשתוקקות והכסופין דקדשה, כי עדין אין יודעין כלל מה לעשות, כי עדין לא קבלו את התורה, ואזי העקר הוא רק ההשתוקקות והכסופין דקדשה, ועל־ידי אלו ההשתוקקות והכסופין דקדשה שזהו בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת פסח, על־ידי־זה נעשין "נקדות הכסף", ועל־ידי־זה מצירין אותיות התורה לטוב. ועל־כן על־ידי־זה זוכין אחר־כך לקבלת התורה בשבועות, כי אי אפשר לקבל את התורה כי־אם כשמצירין תחלה את אותיות התורה לטוב על־ידי הכסופין דקדשה, כי מקדם אותיות התורה הם כגלם ואין להם שום ציור, רק על־ידי הכסופין דקדשה, על־ידי־זה נזדוגין ונצטירין ונצטרפין אותיות התורה, ואזי יכולין לקבל את התורה.

ובשביל זה לא נתנה התורה עשרים וששה דורות, עד שבא משה רבנו עם דורו וקבלו את התורה, כי לא היה אפשר לקבל את התורה עד שנצטירו ונצטרפו תחלה אותיות התורה על־ידי הכסופין דקדשה, וכל הצדיקים הקדמונים שהיו קדם מתן תורה - כלם עסקו בזה, שהיה להם השתוקקות וכסופין דקדשה להשם־יתברך שזה היה עקר עבודתם. וזה בחינת עשרים וששה 'כי לעולם חסדו' הנאמר על עשרים וששה דורות שקדם מתן תורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיח.), הינו כי אז היה מתקים העולם רק בחסדו לבד, שזהו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שהיה אז להצדיקים שבכל דור.

ועל־כן עקר התחלת התגלות התורה התחיל מאברהם אבינו, עליו השלום, שהיה ראש למאמינים וראש לנמולים, והוא התחיל לגלות אלקותו בעולם. והוא קים את כל התורה עד שלא נתנה (יומא כח.), כי אברהם היה מדתו חסד, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה, ועל־כן על־ידו עקר התחלת התגלות התורה, כי עקר התגלות התורה הוא על־ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה נצטירין אותיות התורה לטוב וכו' כנ"ל. ועל־ידי אברהם אבינו היה עקר ההתחלה שהתחילו אותיות התורה להצטיר לטוב. וכן שאר האבות והשבטים כלם היו מצירים ומצרפים אותיות התורה לטוב על־ידי כסופין דקדשה שלהם, עד שבא משה רבנו, שהיה כלו טוב, עם דורו שהיו כלם צדיקים, עד שעל־ידי ההשתוקקות וכסופין דקדשה שלהם נשלם כל התורה כלה, כי הם זכו לציר ולצרף כל אותיות התורה לטוב.

ועל־ידי־זה זכו הם לקבל את התורה, כי אי אפשר לקבל את התורה - כי־אם על־ידי השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה בונים ומצרפים ומצירים אותיות התורה לטוב, ואזי יש להאותיות חיות ואז יכולים לקבלה. וזה בחינת פסח שהוא קדם שבועות שהוא מתן תורה, כי מקדם צריכין לבחינת חסד שהוא בחינת פסח, דהינו אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזהו בחינת חסד לאברהם כנ"ל, כדי לציר אותיות התורה לטוב. ועל־ידי־זה דיקא יכולין לקבל את התורה, כנ"ל.