# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/11/

ועל־כן בשעת יציאת מצרים הכה אותם השם־יתברך מכה הראשונה בדם - שנתהפך להמצרים המים לדם, כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, כי המצרים הם בהפך, כי הם ערות הארץ, פגם הברית, כסופין דסטרא־אחרא. ועל־כן אצלם תקף הדמים בחינת נפש הבהמיות, בחינת תקף הדם שבחלל השמאלי, שמשם כל התאוות והכסופין רעים, ועל־כן אצלם נתהפך המים לדם, כי מים יש להם שני כחות, כמו שפרש רש"י על פסוק (איוב לו, לא): "כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר", כשרצה להפרע מדור המבול הביא עליהם מבול מים, כשרוצה לתן פרנסה, נותן על־ידי המים. משל לנחתום וכו'. וזה בחינת מה שאיתא בזהר תרומה (דף קנד:): 'מים אנון לשמאלא' וכו' (מים הם מצד השמאל), עין שם, שכלולים מימין ומשמאל, הינו כנ"ל, ועל־כן עקר סוף מפלתם היה על־ידי המים בקריעת ים־סוף, כי הם נטבעו במי ים־סוף. ולפני ישראל נבקעו המים, כי עקר יציאת מצרים היה על־ידי תקון הדמים כנ"ל, תקון הנפשות על־ידי כסופין דקדשה כנ"ל. ועל־ידי־זה נמשכין המים בבחינת חסד, כי נתהפך דם למים כנ"ל. שזהו בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב'. ולמצרים להפך, כי אפלו המים נתהפך אצלם לדם בחינת דין. ונוקמין בהם על־ידי שפגמו בהם, על־ידי כסופין רעים שהם בחינת תקף הדם, בחינת נפש הבהמיות כנ"ל.

ועל־כן נתקרבו ישראל להשם־יתברך על־ידי הזאה וטבילה, כי הזאת דם הקרבנות - זה בחינת שמבררין הטוב שיש בדם הבהמיות, כי בכל מקום נתערב טוב. ועקר התקון הוא לברר הטוב שיש בדם הבהמיות בנפש הבהמיות. ואזי נתתקנין ונמתקין הדמים ונתהפך מדם למים. וזה בחינת טבילה במי מקוה, כי מימי המקוה מטהרין מכל הטמאות שהם בחינת טמאת מצרים, טמאת הדמים רעים שמשם כל הטמאות, דהינו בחינת כסופין רעים, שמשם כל הטמאות על־ידי שהאדם כוסף ומשתוקק, חס ושלום, לתאוות רעות. וצריך להכניע את תאוות לבו - להרגיל עצמו לכסף ולהשתוקק תמיד כסופין דקדשה להשם־יתברך ולעבודתו, וזה עקר הטהרה. כי על־ידי־זה נתהפך מדם למים. וזה בחינת טהרת המקוה שהוא בחינת מימי החסד שנעשה מכסופין דקדשה כנ"ל, שזה מטהר מכל הטמאות, כנ"ל.

וזה בחינת המקוה של שבועות. כי שבועות הוא מתן תורה, ועקר קבלת התורה בשבועות זוכין על־ידי כסופין דקדשה, שמשתוקקין וכוספין להשם־יתברך כל ימי הספירה, כי זה עקר בחינת ספירת העמר, בחינת השתוקקות וכסופין להשם־יתברך כנ"ל, שעל־ידי־זה נטהרין מטמאת מצרים, מפגם הדמים, מפגם הנפשות כנ"ל, וזוכין לעשות נפשות דקדשה, שעל־ידי־זה מצירין אותיות התורה לטוב וזוכין לקבלת התורה בשבועות וכנ"ל. ועל־כן המקוה של שבועות הוא קדשה גבה ויקרה מאד מאד, כמו שכתב רבנו ז"ל, במקום אחר (סימן נו), כי אז נמשכין מימי החסד שהוא בחינת מקוה שזה בחינת התורה שנעשה על־ידי כסופין דקדשה, כנ"ל.