# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/12/

וזה בחינת ל"ג בעמר. כי אז פסקו למות תלמידי רבי עקיבא שהיה ביניהם מחלקת (ארח־חיים סימן תצג), כי רבי עקיבא ותלמידיו היו צריכין להמשיך ולגלות תורה בעולם. כי כל צדיק וצדיק הוא ממשיך ומגלה תורה בעולם, בפרט רבי עקיבא, שאמרו רבותינו ז"ל עליו (מנחות כט:): שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו וכו'. ועקר המשכת התורה הוא על־ידי החסד בחינת אהבה והשתוקקות דקדשה כנ"ל. ובהם היה מחלקת בחינת דינים, בחינת התגברות הדמים, על־כן לא היה באפשר שתתגלה התורה על ידם, ומתו כלם מפסח עד עצרת. ובל"ג בעמר פסקו למות, ואז הוא יום הלולא רבא של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא היה גם־כן מתלמידי רבי עקיבא והוא וחבריו היו התקון שלהם, כמובא. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סב:): 'והיה העולם חשך עד שבא רבי עקיבא ושנאה לרבותינו שבדרום, והם רבי שמעון' וכו'.

ורבי שמעון היה קשת הברית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות, פרק ט, הלכה ב), שלא נראה קשת בימיו וכו'. ועל־כן זכה לכסופין דקדשה כנ"ל, שעל־ידי־זה מצירין אותיות התורה לטוב כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר התגלות התורה כנ"ל. ועל־כן זכה רבי שמעון לגלות סתרי תורה בעולם, שלא נתגלה מכמה דורות, כי 'ליה יהבי רשותא' (לו נותנים רשות) וכו', כי עקר התגלות סתרי תורה הם על־ידי כסופין דקדשה, כי סתרי תורה שמשיגין הצדיקים זה בחינת (בראשית כג, ט): "ארבע מאות שקל כסף" - 'דמתמן ירתי צדיקיא ארבע מאות עלמין דכסופין' וכו' (שמשם יורשים הצדיקים ארבע מאות עולמות של כסופין), (זהר נשא קכה.). ועל־כן אי אפשר לזכות להם כי־אם על־ידי כסופין דקדשה להשם־יתברך, שזה זוכין על־ידי שמירת הברית, שעל־ידי־זה דיקא זוכין לסתרי תורה בחינת ארבע מאות עלמין דכסופין וכו', ועל־ידי־זה המתיק ותקן תקף הדמים בחינת דינים שנתאחזו בתלמידי רבי עקיבא, כי זכה להוציא ולגלות מימי החסד שנתגלין על־ידי כסופין דקדשה, כנ"ל.

וזה בחינת ל"ג בעמר, בחינת מים, בחינת (יהושע טו, יט): "גלת עליות וגלת תחתיות", בחינת (תהלים קיט, יח): "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", בחינת (בראשית כט, י): "ויגל את האבן מעל פי הבאר", כי האבן גדולה על־פי הבאר, דהינו בחינת 'לב האבן' שהיה מנח על־פי הבאר – שעל־ידי־זה - על־ידי שאין האדם מסלק ממנו, חס ושלום, לבו האבן, על־ידי־זה אינו יכול לשאב מים חיים מבאר העליון. ואי אפשר לגל את האבן מעל־פי הבאר כי־אם על־ידי כסופין והשתוקקות דקדשה - לכסף ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד להשם־יתברך ולעבודתו, ורבי שמעון בר יוחאי זכה לזה, בחינת "ויגל את האבן מעל־פי הבאר", כי זכה לגלות סתרי אוריתא היוצאים מבאר מים חיים. וזה בחינת ל"ג בעמר כנ"ל, בחינת "ויגל את האבן" וכו', בחינת "גלת עליות" וכו', בחינת "גל עיני" וכו', וכנ"ל. וזה שנתנו הקדמונים סימן שביום שחל פורים, יהיה ל"ג בעמר, והסימן "פלג", כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח־חיים, סימן תכח). בחינת (תהלים סה, י): "פלג אלהים מלא מים", וכנ"ל.

וזה שאמר רבי שמעון בהתחלת האדרא (נשא קכח.): "ה' שמעתי שמעך יראתי" (חבקוק ג, ב) - "תמן יאות הוי למדחל אנן בחביבותא תליא" (שם ראוי היה להתירא, אבל אנחנו הדבר תלוי באהבתנו) - 'תמן יאות הוי למדחל', כונתו על תלמידי רבי עקיבא שעליהם נאמר הפסוק הזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ומובא בדברי רבנו ז"ל (סימן סא), הינו שעקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה מחמת שלא היה ביניהם אהבת חסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין, שעל־ידי־זה עקר המשכת התורה שהיו צריכין להמשיך מרבי עקיבא רבם, שהיה בחינת התגלות התורה כנ"ל. ועל־כן אמר רבי שמעון בר יוחאי: 'אנן בחביבותא תליא', שאנו צריכין שיהיה בינינו אהבה גדולה, שזהו העקר. וכמובא בתלמידי האר"י ז"ל, שהזהירם האר"י ז"ל כמה וכמה פעמים שיהיה ביניהם אהבה גדולה. ופעם אחת אמר, שהיה מוכן לבוא לירושלים ושתבוא הגאלה על ידם, אך שנתקלקל על־ידי מעט המחלקת שנעשה בין החברים על־ידי נשותיהם (כמבאר בשבחי האר"י), כי עקר המשכת התורה הוא על־ידי אהבה וחסד, שהוא בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה זוכין לקבלת התורה ולכל טוב, וכנ"ל.