# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/4/

וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה לב, ה): בשביל ארבעה דברים נגאלו, על שלא שנו את שמם ולא שנו את לשונם, והיו גדורים מן העריות ומן העבודה־זרה. [אל יתפלא המעין, אשר נמצא בכמה מקומות בדברי רבותינו ז"ל, מבאר שלא היו גדורים מעבודה־זרה וכאן מבאר להפך, אבל נמצא במדרש רבה במדבר פרשה ג' על פסוק (תהלים סח, ז): "מוציא אסירים בכושרות", שבזכות הכשרים שבהם שלא עבדו עבודה־זרה נגאלו, עין שם. נמצא, שאלו ואלו דברי אלקים חיים שנגאלו גם בזכות שהיו גדורים מעבודה־זרה]. שלא שנו את שמם - זה בחינת השתוקקות וכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה נעשין נפשות כנ"ל. והשם הוא הנפש, כמו שכתוב (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו", כמו שפרש רבנו ז"ל, במקום אחר (סימן נט).

וצריכין להוציא הכסופין בפה, וזה לא שנו את לשונם - דהינו לשון־הקדש, שהוא בחינת קדשת הלשון, דהינו מה שמדברים בפה דברי קדשה שהם ההשתוקקות והכסופין דקדשה, שזהו בחינת לשון־הקדש שהוא הלשון של ישראל עם קדוש, כי עקר הדבור והלשון של ישראל הוא רק הכסופין וההשתוקקות דקדשה, מה שישראל משתוקקים ומתגעגעים תמיד להשם־יתברך, שצריכין להוציא בפה כסופין אלו, שזהו עקר קדשת הלשון בחינת לשון־הקדש של ישראל. וזהו שלא שנו את שמם - שהוא הנפש דקדשה שנעשה על־ידי הכסופין דקדשה, כנ"ל.

ולא שנו את לשונם - דהינו שהיו מדברים תמיד בלשון־הקדש, שהוא בחינת קדשת הדבור, דהינו שהיו מדברים בפה את הכסופין דקדשה שלהם, שזהו בחינת לשון־הקדש, כנ"ל. וכל זה זוכין על־ידי שמירת הברית, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה כנ"ל. וזהו ושהיו גדורים מן העריות ומן העבודה־זרה - הינו תקון הברית ותקון האמונה, שעל־ידי־זה זכו להשתוקקות וכסופין דקדשה, ועל־ידי־זה היתה עקר הגאלה בחינת פסח, שהוא בחינת "חסד לאברהם", כנ"ל.