# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/7/

וזה בחינת שבע שבתות. כי עקר הרצון וכסופין דקדשה, שמזה נעשין נפשות - הוא בשבת, כי שבת הוא רצון וכסופין דקדשה, כמו שאומרים: 'באהבה וברצון הנחלתנו', ואז מתגלה רעוא דרעוין, רצון שברצונות. ועל־כן אז זוכין לנפש יתרה, כמו שכתוב (שמות לא, יז): "כי בו שבת וינפש". ועקר הנפש יתרה זוכין בשבת על־ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה, בבחינת (ביצה טז.): 'כיון ששבת, וי אבדה נפש' - שמתגעגעין אחר הנפש. ועל־ידי־זה זוכין לנפש היתרה (כמו שכתב רבנו ז"ל שם, עין שם ובדף מה).

כי שבת כלול מכל הבחינות הנ"ל, כי שבת הוא בבחינת תקון הברית. כמו שכתוב (שמות לא, טז): "ברית עולם ביני ובין בני ישראל". ואז הוא בחינת אמונה בשלמות, כי שבת מורה על חדוש העולם (כמו שמבאר במאמר הנ"ל). ואז זוכין לעשות נפשות על־ידי ההשתוקקות והכסופין דקדשה. וזהו בחינת הנפש היתרה שזוכין בשבת על־ידי השתוקקות וכסופין ורצון דקדשה, בחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות שמתגלה בשבת.

ועל־ידי־זה זוכין שתהיה האכילה בבחינת לחם הפנים, כנ"ל. ועל־כן עקר הלחם הפנים הוא בשבת, שאז עורכין ומסדרין את הלחם הפנים, כי בשבת נעשין כל הבחינות הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין ללחם הפנים, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לספר שבע שבתות תמימות - כדי שיהיו נכללין כל שבעת ימי בראשית בשבת, שכל יום ויום יהיה נכלל בשבת, כדי שיקבל משבת בחינת הארת הרצון שהוא בחינת כסופין דקדשה, שעל־ידי־זה נעשין נפשות, שעל־ידי־זה עקר קבלת התורה, כנ"ל.