# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/505/61/9/

וזה בחינת אסור דם. כי "הדם הוא הנפש" (דברים יב, כג). ועל־כן עקר יציאת מצרים היה על־ידי כסופין דקדשה כנ"ל, שעל־ידי־זה עושין נפשות דקדשה, ועל־ידי־זה עקר תקון הדמים, שבזה היה תלוי עקר הגאלה, על־ידי תקון הדמים, כידוע, בבחינת (יחזקאל טז, ו): "ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי". ועל־ידי כסופין דקדשה שעל־ידי־זה עושין נפשות, על־ידי־זה מזככין ומתקנין הדמים, כי הדם הוא הנפש ואז 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:), שהוא בחינת 'נקדות הכסף', בחינת 'מחא חורתא ככספא' (מח לבן ככסף) (תקוני־זהר תקון ע, קכט.), שמשם נמשך לבנונית הדמים בחינת 'דם נעכר ונעשה חלב'. ועל־כן אסור לאכל דם, כי שם נפש הבהמיות שאי אפשר לאכלו, כי־אם כשמבררין ומזככין את הנפש מבהמה לאדם על־ידי כסופין דקדשה, שעל־ידי־זה נזדוגין האותיות והנקדות בבחינת זווגי הנפשות, שעל־ידי־זה 'דם נעכר ונעשה חלב', ואז דיקא נתברר הדם ונזדכך ונעשה ממנו חלב, ואז מתר באכילה, כי עקר תקון האכילה דקדשה של ישראל הוא על־ידי כסופין דקדשה, שעל־ידי־זה נעשין נפשות, שעל־ידי־זה זוכין שכל האכילה הוא בבחינת לחם הפנים, שזה עקר תקון האכילה דקדשה. אבל הדם בעצמו אסור, כי הוא בחינת נפש הבהמיות שאסור לאכלו קדם שנתתקן ונתברר ונזדכך מדם לחלב, שזהו עקר בחינת פסח יציאת מצרים, שאז 'דם נעכר ונעשה חלב', כידוע, שזה זוכין על־ידי כסופין דקדשה, כנ"ל.