# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/62/1/

ועל־כן הזהירה התורה אותנו שלא נשחית פאות הזקן, חס ושלום - ועקר האסור בתער דיקא, כי שערות הזקן הם בחינת ימי הזקנה ממש, כי השערות־הזקן הם אורות עליונים וגבוהים מאד שנתצמצמו בבחינת שערות, שהם בחינת צנורות וצמצומים, וזה בחינת ימים - כי הימים הם בחינת צמצומים ומדות, כמובא (סימן נו), ועל־כן צריך האדם כל מה שמזקין יום מימי חייו להוסיף בכל יום קדשה ודעת ביותר - כדי שיזכה להמשיך ולהאיר בזה היום אור הדעת. וזה בחינת שערות ממש, ועל־כן צריכין שלא לפגם, חס ושלום, ולהשחית פאת הזקן, חס ושלום, כדי שלא לפגם בבחינת הזקן, שלא לתן יניקה, חס ושלום, לבחינת מצח הנחש שיניקתו מנפילת ימי הזקנה, שזהו ממש השחתת ונפילת שערות הזקן, כי שערות הזקן הם בחינת ימי הזקנה, כנ"ל.

ועקר האסור הוא בתער - שהוא בחינת חרב, שהוא בחינת קצר ימים, כי החרב נברא לקצר ימיו של אדם ואינו בדין שיונף על המאריך, שהוא הזקן הקדוש, שהוא בחינת אריכות ימים כנ"ל, כי תער וחרב זה בחינת עשו שנתברך בזה, כמו שכתוב (בראשית כז, מ): "ועל חרבך תחיה", והוא מקצר ימיו של אדם, כי עקר קצור ימים של אדם, חס ושלום, הוא כשאינו מוסיף קדשה ודעת בכל יום מימי חייו כנ"ל, וזה נעשה, חס ושלום, על־ידי עשו שהוא הסמך־מם שמסית את האדם מדרכי חיים ומקצר ימיו על־ידי־זה, חס ושלום, כנ"ל. ועל־כן נתברך בחרב שהוא מקצר ימי האדם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא יתרו יז), ומזה בעצמו שהוא מקצר ימי האדם, חס ושלום, דהינו שהוא מונע ומסית את האדם מלהוסיף קדשה בימיו כנ"ל, מזה בעצמו יש לו יניקה לעשו שהוא בחינת מצח הנחש, בחינת רגז, הפך הרצון, תקף הדין, כי הוא בחינת עמלק שיצא ממנו, שהוא בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, תקף התגברות האפיקורסות, כי עקר הכפירות והאפיקורסות הוא בחינת עמלק, כמובא בדברי רבנו ז"ל (סימן יט תנינא), נמצא, שעשו־עמלק, הוא בחינת (איוב יד, א): "קצר ימים שבע רגז", כי הוא בחינת חרב, בחינת חרבו של סמך־מם, שהוא מקצר ימים בגשמיות ורוחניות כנ"ל, ומזה בעצמו הוא יונק שהוא בחינת רגז, בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, הפך מצח הרצון, חס ושלום.

ועל־כן עקר האסור השחתת הזקן הוא בתער, שהוא בחינת חרב, כי בדין הוא שלא יונף המקצר על ה מאריך, כי עקר אסור השחתת הזקן הוא כדי שלא לתן, חס ושלום, יניקה למצח הנחש מפגם נפילת הימים של הזקנים שהוא בחינת השחתת שערות הזקן, כנ"ל. ועל־כן עקר האסור בתער וחרב, כי בזה הוא פוגם מאד מאד, רחמנא לצלן, כי הוא משחית הזקן הקדוש על־ידי תער וחרב ונותן, חס ושלום, יניקה להתער וחרב, שהוא בחינת עשו, בחינת מצח הנחש מנפילת שערות הזקן, חס ושלום. ועל־כן עקר האסור בתער, כי זה עקר הפגם שלא לתן יניקה, חס ושלום לבחינת התער והחרב, שהוא בחינת רגז, בחינת מצח הנחש מנפילת שערות הזקן, כנ"ל: