# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/508/63/10/

כי עקר הוא האמונה, כי האמונה היא ההתחלה והפתח והשער לכנס בעבודת ה' ובהשגת אלקות, והיא הסוף והתכלית של כל הידיעות וההשגות, בבחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע', שזהו בחינת אמונה, כי זהו התכלית של כל הידיעות וההשגות שיודעין ומשיגין שאי אפשר לידע כלל, רק להאמין בו יתברך.

וזהו בחינת (ישעיה מד, ו): "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים", 'אני' - הוא בחינת מלכות, בחינת אמונה כידוע. וזהו "אני ראשון ואני אחרון", כי ההתחלה היא מהאמונה והסוף הוא האמונה כנ"ל, וכל מה שיודעין ומשיגין יותר בהשגת אלקותו יתברך - נתחזק האמונה יותר ויותר, וזהו עקר התכלית של כל ההשגות והידיעות כנ"ל, ועל־כן צריכין רבי גדול ביותר שיוכל להכניס השגות אלקות, אפלו בהפחותים והשפלים מאד מאד, כי כל ההשגות והידיעות הם רק בחינת 'מטי ולא מטי', בגין דלית מחשבה תפיסא ביה כלל: